ת"א 40204-02-19

תקציר

התובע, שרעבי, רכש נכס מהנתבע, ברינג, מתוך כוונה להכשיר את חריגות הבנייה הקיימות בבניין. שרעבי תבע את ברינג על כך שלא טיפל ומימן את אי הסדרים האמורים כפי שהוסכם בחוזה. השאלות העיקריות שבמחלוקת היו האם התביעה התיישנה בשל תקופת ההתיישנות, שווי העלויות להסדרת חריגות הבנייה, שווי יתרת התמורה שנותרה בידי שרעבי והאם ברינג הפר את ההסכם מיסודו ובכך חייב אותו לשלם את הפיצוי המוסכם. בית המשפט מצא כי התביעה אינה מיושנת, שכן המחלוקת בדבר חובתו של ברינג לממן את לגליזציה של אי הסדרים התעוררה בשנת 2015, ולכן תקופת ההתיישנות לא חלפה. עוד קבע בית המשפט כי ברינג אכן חויב לממן את הוצאות האי-סדרים, וכי עלויות אלה הסתכמו ב-278,582 שקל, בעוד יתרת התמורה שקבע שרעבי עמדה על 249,721 שקל. עם זאת, שרעבי לא הצליח להוכיח כי נגרמו לו הוצאות בסך 94,963 שקל בגין הליך הלגליזציה. בית המשפט דחה את טענתו של שרעבי כי ברינג הפר באופן יסודי את ההסכם, ולכן ברינג לא נדרש לשלם את הפיצוי המוסכם בסך 250 אלף שקל. לבסוף, בית המשפט קבע כי ברינג זכאי לתוספת של 28,800 שקל משרעבי לכיסוי עלויות הכשרת חריגות הבנייה, לצד הפרשי ריבית והצמדה. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות משפט זה לזה בשל אופי התיק.