עב"ל 18893-11-18

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב בנוגע לתביעת עובד נגד המוסד לביטוח לאומי בגין הכרה בלקות השמיעה והטינטון שלו כנפגעי עבודה. המערער, שעבד כטכנאי מטוסים בחברת אל על, נחשף לרעש מזיק בעבודה. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת תביעתו של המערער בגין לקות שמיעה אך דחתה את תביעתו בגין טנטון. הערעור מערער על דחיית טענת הטנטון. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט קבע כי ברשומות הרפואיות, בטופס התלונה ובכתבי הטענות של המערער מוזכר באופן עקבי טינטון, מבלי לציין את טיבו או את מידת קביעותו. על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי, לא ניתן היה לקבוע האם הטינטון של המערער הוא קבוע, וזו דרישה להכרתו כפגיעה בעבודה. בית המשפט הסכים עם חוות הדעת של המומחה, וציין כי היא מפורטת ומבוססת על רשומות רפואיות. זאת ועוד, בית המשפט פירש את תנאי הסף המשפטיים להכרה בטנטון באופן שונה מהמערער. בעוד שהתנאים המוקדמים מצביעים על אמיתות התלונות, הדרישה לרעש מתמיד נוגעת לביטוי הקליני של הפגיעה. מאחר שהמערערת לא מסרה גרסה ברורה של העובדות ולא ביקשה הבהרות מהמומחה, לא ראה בית המשפט עילה להתערב בחוות דעתו של המומחה. לפיכך, הערעור נדחה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.