ת"כ 745-07-18

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת המשנה לממונה על ההגבלים העסקיים לחסום מיזוג בין בנק מזרחי טפחות לבנק אגוד. נקודת המוצא היא דיון בחוק הרלוונטי, המאפשר לממונה להתנגד למיזוג אם קיים חשש סביר שהוא יפגע באופן משמעותי בתחרות. בית המשפט העליון פירש זאת כהערכה הסתברותית מראש, ולא כדרישת ודאות. לאחר מכן עובר פסק הדין לדיון בשוק המוצרים הרלוונטי, אותו הגדיר סגן הנציב כשוק סל המוצרים הבנקאי ללקוחות פרטיים קיימים שאינם לקוחות "שבויים", כלומר לקוחות שאינם צפויים לעבור בנק. הגדרה זו זוכה לביקורת מצד השופט על היותה מורכבת מדי וחסרה אינדיקציה ברורה מיהם אותם לקוחות שאינם שבויים. השופט מלין גם על כך שההגדרה מתעלמת מלקוחות חדשים, ומתמקדת רק בהעברות בין בנקים. פסק הדין ממשיך ודן בהשפעת המיזוג על התחרות, בוחן את הנתונים עליהם ביסס סגן הממונה את החלטתו ומוצא אותה לוקה בחסר. השופטת מציינת כי הנתונים על העברות לקוחות בין בנקים אינם מלאים ואינם מתייחסים ללקוחות חדשים, המהווים חלק משמעותי מהשוק. השופט גם מטיל ספק במשקל שנתן סגן הנציב למספר ההעברות, ומציין כי מרבית ההעברות לא היו לבנק אגוד. לאחר מכן דן פסק הדין בטענותיו של סגן הנציב בדבר ההשפעות החד-צדדיות של המיזוג, וקובע כי בנק אגוד אינו נראה כמתחרה משמעותי בשוק, וכי אין ראיות לכך שהוא יוצר תחרות. עוד מציינת השופטת כי הבנק אינו יעיל, בעל עלויות גבוהות ופעילותו במגזר משקי הבית אינה רווחית. בהתייחס להשפעות המתואמות של המיזוג, מציינת השופטת כי התשתית שהוצגה אינה מצביעה על השפעה משמעותית של בנק אגוד על שיווי המשקל התחרותי, ומעמידה בסימן שאלה את המשקל שנתן סגן הנציב לשינויים הצפויים בשוק. באשר לכניסה לשוק, השופטת מסכימה עם סגן הנציב כי חסמי הכניסה במגזר הבנקאי גבוהים, אך מציינת כי לאחרונה קיבל רישיון לבנק דיגיטלי חדש, וכי גם חסמי ההתרחבות לבנקים קיימים גבוהים. השופט קובע כי מצב התחרות במגזר הבנקאי ירוד, אך מיזוג הבנקים המזרחי ואגוד לא יחזק את השליטה הקיימת כדי לגרום חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות. פסק הדין דן גם בהשפעת המיזוג על ענף האשראי בתעשיית היהלומים, שם מצא סגן הנציב כי לגוף הממוזג יהיה כוח שוק רב מדי. השופט מסכים עם קביעה זו, אך מציין כי ניתן להקל על החשש באמצעות מכירת פעילות אשראי היהלומים של הגוף הממוזג לבנק אחר. לבסוף, השופטת דנה ברווחי ההתייעלות הפוטנציאליים של המיזוג, אך מוצאת כי אלה לא כומתו, וממילא אינם עולים על הפגיעה בתחרות. לסיכום, השופט קובע כי הערעורים על החלטת סגן הנציב מתקבלים, וההחלטה לחסום את המיזוג מתבטלת. העניין מוחזר לסגן הנציב על מנת שישקול מחדש את החלטתו לאור פסק הדין, בפרט בכל הנוגע לענף האשראי בענף היהלומים. הנציב חויב לשלם לכל אחת משלוש קבוצות המערערים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.