דב"ע נו/33 - 02

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על דחיית תביעה לדמי אבטלה של מורה במשרה חלקית שלא עמד בתקופת האכשרה הנדרשת. התובע טען כי יש לחשב את ימי עבודתו מהבית לקראת תקופת הזכאות. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי תקופת הזכאות מחושבת על בסיס הימים שבגינם שולמו דמי הביטוח, המוגבלים ל-8 שעות ליום קלנדרי. בעניינו של המערער, שקיבל שכר לפי שעות, החליט בית המשפט כי ימי עבודתו צריכים לכלול הן את ימי ההוראה הפרונטליים והן את השעות שעבד בבית, חלקי 8, עם תקרה חודשית של 25 ימים. שיטת חישוב זו, המביאה בחשבון את עבודתו החלקית של המערער ואת שעות עבודתו מחוץ למקום העבודה, מסתכמת ב-144 ימי עבודה. עם זאת, מאחר שסכום זה אינו מגיע ל-150 ימי הכשירות הנדרשים, הערעור נדחה. בית הדין הדגיש כי המבחן לקביעת דמי אבטלה הוא מספר הימים שבגינם שולמו דמי הביטוח, ולא הימים שבהם המורה היה נוכח פיזית במקום העבודה. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את הטענה בדבר הכללת ימי עבודה על בסיס התוצרת, שכן לא הובאו ראיות לכך ששולמו דמי ביטוח בגין עבודה זו, והתקנות אינן קובעות חישובים כאלה.