ת"פ 66243-01-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין ת"פ 66243-01-25 מדינת ישראל נ' אסעד **מבוא:** החלטה זו עוסקת בבקשת הנאשם, מחמד אסעד, לביטול כתב אישום שהוגש נגדו, בטענה לפגיעה בזכויותיו עקב אי-קיום שימוע כדין טרם הגשת כתב האישום, ובשל שיהוי משמעותי בהגשתו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כבוד השופט אלון גביזון, דחה את הבקשה בשני חלקיה, תוך שהוא מפרט את ההלכות המשפטיות הרלוונטיות ומיישם אותן לנסיבות המקרה. **עילות הבקשה לביטול כתב אישום:** 1. **אי-קיום שימוע כדין:** הנאשם טוען כי המאשימה לא זימנה אותו לשימוע טרם הגשת כתב האישום, בניגוד להוראות סעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") ולהנחיית פרקליט המדינה. לטענתו, לא נמצאה כל אינדיקציה על שליחת מכתבי שימוע, וכי כתובתו הרשומה הייתה ידועה למאשימה. אי-קיום השימוע, לטענתו, מהווה פגיעה מהותית ביסוד ההליך ושלל ממנו את זכות היסוד להשמיע טענותיו. 2. **שיהוי בהגשת כתב אישום:** הנאשם טוען כי חקירתו הסתיימה ביולי 2023, ואילו כתב האישום הוגש רק בינואר 2025, בחלוף 18 חודשים. שיהוי זה, לשיטתו, פגע בהגנתו ועומד בניגוד לסעיף 9 לחסד"פ ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף, נטען כי כתב האישום הוגש ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה, כנדרש לפי סעיף 57א(א) לחסד"פ במקרים של שיהוי. **טענות המאשימה:** 1. **בעניין השימוע:** המאשימה טוענת כי מכתב היידוע נשלח לכתובתו הרשומה והעדכנית של הנאשם, כפי שנמסרה על ידו ומופיעה במרשם המשטרתי. המכתב נשלח בדואר רשום וחזר בציון "לא נדרש", דבר המהווה המצאה כדין. לטענתה, אין כל בסיס לטענת ההגנה בדבר שגגה בכתובת. 2. **בעניין השיהוי:** המאשימה טוענת כי העבירות המיוחסות לנאשם הן מסוג פשע, לא עוון. תיק החקירה התקבל אצלה באוגוסט 2023, וכתב האישום הוגש כ-16 חודשים לאחר מכן. בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, פרק הזמן המותר לסיום טיפול בתיקי פשע הוא 18 או 24 חודשים, תלוי בחומרת העונש. מכיוון שהמניין מתחיל מקבלת התיק במאשימה, ולא מסיום החקירה, המאשימה טוענת כי לא חרגה מהזמן המותר. כמו כן, נטען כי כתב האישום הוגש תוך זמן סביר, לאחר קבלת אישורים וטיפול בחסיון, וכי ההגנה לא הצביעה על נזק קונקרטי שנגרם לנאשם. **ניתוח משפטי והכרעת בית המשפט:** **א. עניין השימוע:** * **הוראות החוק והפסיקה:** בית המשפט פתח בהצגת הוראות סעיף 60א לחסד"פ, המעגן את חובת היידוע והשימוע לחשוד בעבירת פשע. הודגש כי השימוע נועד לאפשר לחשוד לשטוח טענותיו טרם ההחלטה על העמדתו לדין, וכי זוהי זכות יסוד. בית המשפט ציטט מפסק דין בעניין *חסן הייכל* (ע"פ 1053/13) אשר הדגיש את חשיבות קיום השימוע מראש, את תכליותיו ואת האפשרות לייעל את ההליך. כמו כן, צוינה ההלכה כי חובת היידוע קשורה באופן הדוק לחובת השימוע. * **יישום לעובדות המקרה:** בית המשפט קבע כי המאשימה פעלה לשליחת מכתב היידוע בכתובתו הידועה של הנאשם, כפי שנמסרה על ידו וכפי שמופיעה במרשם. העובדה שהמכתב חזר כ"לא נדרש" מהווה המצאה כדין, בהתאם לחסד"פ ולפסיקה. * **דוקטרינת הבטלות היחסית:** אף אם היה נפל פגם בהתנהלות המאשימה, בית המשפט הדגיש כי על פי דוקטרינת "הבטלות היחסית", התוצאה המידית אינה בהכרח ביטול כתב האישום. זכות השימוע אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה מול האינטרס הציבורי. במקרה זה, בית המשפט קבע כי גם אם היה פגם, מדובר היה ב"טעות משרדית נטו וכשל טכני גרידא", ולא בפגיעה מכוונת בזכויות הנאשם. * **אפשרות הריפוי:** בית המשפט ציין כי הנאשם יכול היה לבקש לקיים שימוע לאחר שנודע לו על כתב האישום, ובכך לרפא את הפגם הנטען. הוא אף הפנה לפסיקה (ת"פ 2088/06 *מדינת ישראל נ' אלגעפרה*) שקבעה כי לעיתים ניתן להסתפק בשימוע "מאוחר". * **הגנה מן הצדק:** בית המשפט הדגיש כי ביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק שמור למקרים קיצוניים וחריגים, בהם ישנה התנהגות שערורייתית של הרשות או שאין אפשרות למשפט הוגן. לטענתו, טענת השיהוי, גם אם הייתה מוכחת, אינה מגיעה לרף זה. * **היבטים נוספים:** בית המשפט דחה את הטענה כי המאשימה אינה יכולה לקיים שימוע בנפש חפצה לאחר הגשת כתב אישום, וקיבל את עמדת השופט עדן בעניין *חסן הייכל* בדבר שמירת חזקת תקינות הפעולה של הגוף המנהלי. כמו כן, הודגש כי טענת פגיעה בזכות השימוע נבחנת במסגרת סעיף 149(10) לחסד"פ, כלומר, האם ההליך עומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות. * **מסקנה לעניין השימוע:** בית המשפט קבע כי המאשימה מילאה את חובתה, ובכל מקרה, הפגם הנטען אינו מצדיק ביטול כתב אישום, במיוחד לאור דוקטרינת הבטלות היחסית, חומרת העבירות, והעובדה שההגנה השתמשה בזמן לקידום התיק. **ב. עניין השיהוי:** * **הוראות החוק והפסיקה:** בית המשפט סקר את סעיף 57א(א) לחסד"פ ואת סעיפים 4א ו-4ב להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לפרקי זמן לסיום טיפול בתיקי חקירה. נקבע כי בעבירות פשע, יש לפעול לסיום הטיפול בתוך 18 חודשים, ובעבירות פשע שהעונש עליהן עולה על 10 שנות מאסר, בתוך 24 חודשים. המניין מתחיל מקבלת התיק ביחידת התביעה. * **יישום לעובדות המקרה:** המאשימה טענה כי תיק החקירה התקבל באוגוסט 2023, וכתב האישום הוגש בינואר 2025, כלומר, חלפו כ-16 חודשים ו-29 ימים. בית המשפט קיבל את טענת המאשימה כי פרק זמן זה, ביחס לעבירות החמורות המיוחסות לנאשם (חלקן בנות 10 ו-20 שנות מאסר), אינו חורג מהתקופה המותרת של 24 חודשים. * **זמן סביר:** בית המשפט הוסיף וקבע, בהסתמך על תגובת המאשימה, כי כתב האישום הוגש "תוך פרק זמן סביר". * **נזק להגנה:** בית המשפט ציין כי טענת הפגיעה ביכולת ההגנה עקב השיהוי נטענה "בעלמא" וללא הוכחות. * **הקלדת עונש לעומת ביטול:** בית המשפט הדגיש כי גם אם היה מוצא שחל שיהוי, הרי שלרוב, שיהוי משמש כעילה להקלה בעונש (במידה והנאשם יורשע) ולא לביטול כתב האישום. ביטול כתב אישום מחמת שיהוי שמור למקרים קיצוניים. * **מסקנה לעניין השיהוי:** בית המשפט דחה את טענת השיהוי, הן מכיוון שלא חרג מהזמנים הקבועים בהנחיות, והן מכיוון שהנזק הנטען לא הוכח, וגם אם היה קיים, אינו מצדיק ביטול כתב האישום. **מגמות וחידושים משפטיים:** * **הבחנה בין פגם לתוצאת הפגם (דוקטרינת הבטלות היחסית):** החלטה זו מדגימה באופן ברור את יישום דוקטרינת הבטלות היחסית, לפיה אין די בקיומו של פגם בהליך כדי להוביל אוטומטית לביטול כתב האישום. יש לבחון את הפגם בהקשר הנסיבות, את חומרת הפגיעה, את האינטרס הציבורי, ואת האפשרות לרפא את הפגם. * **גמישות במועד קיום השימוע:** בית המשפט מאמץ גישה גמישה בנוגע למועד קיום השימוע, ומצביע על אפשרות לקיומו אף לאחר הגשת כתב האישום, במקרים מסוימים (אם כי מודגש כי הכלל הוא קיום השימוע טרם ההחלטה). * **הפרדה בין סיום חקירה להגשת כתב אישום:** החלטה זו מחזקת את ההבחנה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בין מועד סיום החקירה למועד קבלת התיק במאשימה, כאשר האחרון הוא תחילת המניין לפרקי הזמן הקצובים. * **חומרת העבירות כגורם מכריע:** בית המשפט שב ומדגיש כי חומרת העבירות המיוחסות לנאשם היא שיקול מרכזי בדחיית בקשות לביטול כתב אישום, שכן היא משקפת את האינטרס הציבורי בהעמדה לדין. * **נטל ההוכחה על הנאשם:** בהקשר של שיהוי, בית המשפט מבהיר כי נטל ההוכחה בנוגע לנזק קונקרטי שנגרם להגנה נופל על הנאשם, ולא די בטענה כללית. **סיכום:** בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בהחלטתו, מבסס את דחיית הבקשה לביטול כתב האישום על ניתוח מעמיק של הוראות החוק והפסיקה הרלוונטית. ההחלטה מדגישה את החשיבות של זכות השימוע, אך גם את האפשרות לפרשנות גמישה של ההליך, את תוקפה של דוקטרינת הבטלות היחסית, ואת הסטנדרטים הגבוהים הנדרשים לביטול כתב אישום. כמו כן, ההחלטה מבהירה את הפרשנות של פרקי הזמן הקצובים להגשת כתבי אישום, תוך התחשבות בחומרת העבירות ובשלב הטיפול בתיק.