ע"ח 29909-04-14

תקציר

פסק הדין מפרט את זכויות הנאשם לגישה לחומרי חקירה כפי שהן מובטחות בסעיף 74(א) לתקשי"ר, החיוני למשפט הוגן. המונח "חומר חקירה" כולל בתוכו כל מידע שיכול לסייע בחקירת האשמה המיוחסת לנאשם. זה כולל גיליונות רישום פלילי, הכפופים לחוקים ספציפיים המסדירים את חשיפתם. על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכותו של העד לפרטיות, בהתחשב ברלוונטיות החומר להגנה ובזיקתו לאישומים. רשימת השיקולים לביסוס הרלוונטיות כוללת את הקשר בין מהימנות העד לבין עברו הפלילי, הזמן שחלף מאז ההרשעה והקשר בין הרשעותיו הקודמות של העד לבין האישום הנוכחי. פסק הדין נוגע גם להוראות חוק המרשם הפלילי, שמטרתו להסדיר את ניהול המרשמים הפליליים ולהגביל את גילוי המידע, לרבות התיישנות ומחיקת הרשעות. החוק מבחין בין תקופת ההתיישנות להרשעה לבין מחיקת הרשעה, כאשר לאחרון השלכות נרחבות יותר. בעוד שתקופת ההתיישנות אינה מונעת העברת נתונים על הרשעות שפג תוקפן לבית המשפט, מחיקת הרשעה אוסרת על מסירת מידע אודותיה, למעט במקרים ספציפיים. באשר לרישומי עדי התביעה, החליטה השופטת שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין חלק מעדי התביעה. עם זאת, השופט הורה על חשיפת הרישומים הפליליים והמשמעתיים של עד התביעה מס' 3, שכן הם נראים כחומר רלוונטי שיכול לסייע להגנה. השופט הדגיש כי כל ספק בעניינו של הנאשם צריך להיפתר לטובת הנאשם. לפיכך, יש לחשוף את הרישום הפלילי והמשמעתי של עד זה. צו הגילוי ניתן, והמזכירות מונחית למסור את המעטפה החתומה לעיון הסניגור. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 01/05/2014.