ע"ע 1542/04

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב השאלה האם התוספת שמקבלים עובדי עיריית ירושלים עבור עבודה עם רכב איסוף אשפה היא חלק משכרם הקבוע. המערערים, שהם גמלאים או עובדים נוכחיים של העירייה, טענו כי יש לראות בתוספת חלק משכרם ולפיכך יש לכלול אותה בשכרם הקובע לצורך חישוב הפנסיה. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את תביעתם, והוביל לערעור זה. שאלת המפתח היא האם התוספת היא תוספת אמיתית או תוספת שכר מוסווית. בית הדין האזורי קבע כי מדובר בתוספת של ממש, בהתבסס על העובדות שהיא שולמה מדי יום, רק כאשר העובדים עבדו בפועל ברכב לאיסוף אשפה, ולא שולמה כאשר עבדו בעבודות אחרות או נעדרו. בית המשפט גם ראה חשיבות בכך שבוצעו הפרשות לקופת גמל עבור התוספת, דבר המצביע על כך שהיא לא נחשבה לחלק מהשכר הקובע. המערערים טענו כי התוספת שולמה עבור שעות עבודתם הרגילות, ולכן צריכה להיות חלק משכרם אך בית הדין מצא כי התוספת מותנית וקשורה לדרישות עבודה ספציפיות. בנוסף, בית הדין הפנה לפסק דין קודם בפרשת נחמני, שעסק בתוספת דומה וקבע כי היא אינה חלק מהשכר הקובע. ככלל, בית המשפט עיגן את החלטתו בעובדות המוסכמות ובתקדימים משפטיים רלוונטיים. בדחותו את הערעור, הסכים בית המשפט העליון עם פסק דינו של בית הדין האזורי והדגיש כי התוספת אינה חלק משכרם הרגיל של העובדים אלא תוספת של ממש המבוססת על תנאי עבודה ספציפיים.