ת"א 13056-11-15

תקציר

התובעים, יורשיו של מוסטפא איברהים בכרי, הגישו תביעה לפיצויים מהנתבעת, מדינת ישראל, בגין הפקעת קרקע הרשומה על שם אדם אחר, מוחמד קאסם בכרי, בשנת 1966. התובעים טענו כי אביהם רכש את הקרקע המדוברת בשנת 1959, טרם הפקעתה, ולכן הם זכאים לפיצוי. הנתבע טען כי התובעים לא הוכיחו את רכישת הקרקע על ידי אביהם, ולכן הם אינם זכאים לכל פיצוי. התובעים ביססו את תביעתם על ייפוי כוח מאוגוסט 1959, שלטענתם היה הסכם רכישה בין אביהם לבין מוחמד קאסם. עם זאת, השופט מצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד מאוד המוטל עליהם לסתור את חזקת הרישום בחוק. רישומו של מוחמד קאסם בכרי כבעלים של הקרקע בשנת 1966 היווה ראיה חותכת, וטענת התובעים – שהתבססה על העתק ייפוי הכוח – לא הספיקה כדי לערער עליה, מה גם שהיא הוגשה ללא הסבר לאיחור בהגשת המסמך המקורי. יתר על כן, השופט מצא את יאסין מוסטפא בכרי – התובע היחיד שהעיד – לא אמין, שכן עדותו הייתה מלאה בשמועות, התפתחה וסתרה גרסאות קודמות. עוד ציינה השופטת את חוסר תום הלב של התובעים בהגשת מסמכים נוספים לאחר הסיכומים ללא רשות ובניגוד לטענות ולגרסאות הקודמות. לסיכום, דחתה השופטת את התביעה, בקובעה כי התובעים לא הוכיחו את טענתם. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום.