ס"ע 26495-05-11

תקציר

התובע, שהוכר כשכיר מטעם הנתבעים, זכאי לזכויות סוציאליות ללא אפשרות לקזז סכומים עודפים שקיבל במסגרת קבלתו כעצמאי. השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה של התובעת הינו 28,000 ₪, ולא שכר קבוע הנמוך ב-40%, כפי שנטען על ידי הנתבעים. למרות שהתובע זכאי להפרשות המעסיק לפנסיה, הוא אינו זכאי לצווי ההרחבה בענף הבנייה, שכן הוא עובד בתפקיד ניהולי-משרדי. לכן, הוא גם אינו זכאי להפרשות מעסיק לקרן השתלמות. התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות (2008, 2009 ו-2010) וחלק משנת 2011, בניכוי 18.25 ימי חופשה, וכן לדמי הבראה למשך שנתיים. תביעתו של התובע לשכר חודש מרץ 2011, עת עבד בפועל אצל הנתבעים, התקבלה אף היא. עם זאת, תביעות התובע לפיצויי פיטורים נדחו משום שלא היה קשר סיבתי בין אי תשלום זכויותיו הסוציאליות לבין התפטרותו, שנבעה מאכזבתו של התובע לאחר שתקוותו לשותפות נגוזה. גם תביעתם שכנגד של הנתבעים על סך 403,100 ₪ התקבלה באופן חלקי. בית המשפט קבע כי התובע גנב את הסוד המסחרי של הנתבעים והפר את חובות האמון ותום הלב המוגברות המוטלות עליו, ולכן עליו לשלם לנתבע השני פיצויים סטטוטוריים בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות. כל צד יישא בהוצאותיו.