רת"ק 55540-02-21

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטענות שהציגו הן המבקשים והן את המשיבים, לצד המסמכים הרלוונטיים ופסק דינו של בית משפט קמא, החליט השופט כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. השופטת מדגישה כי יש להתמודד עם טענות לפסול באמצעות ערעור ונוהגת משנה זהירות בבחינת הבקשה. נקודת המוצא לבחינת הבקשה היא האם קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים של בית משפט קמא. המבקשים טענו כי ההיכרות המוקדמת בין המשיב לצד שלישי, כמו גם התבטאויות מסוימות של בית המשפט והחלטות הביניים שלו, מעלות חשש למשוא פנים. עם זאת, השופט מוצא כי טענות אלה אינן מהוות עילה מספקת לפסילת פסק הדין או לביטולו. טענת המבקשים בדבר היכרותו של הרשם עם נציג קיבוץ שעלבים נדחית שכן היה עליה להיות מוגשת מיד עם גילוי ההיכרות הנטענת. השופט מתייחס גם לטענות המבקש בנוגע להתבטאויות המיוחסות לבית המשפט ולהחלטות בעניינים פרוצדורליים, וקובע כי אין בהן כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. יתר על כן, השופטת מדגישה כי תחושותיו הסובייקטיביות של המבקש אינן מאמתות את טענותיו, וכל טעות בהחלטות הביניים של בית המשפט אינה מעידה על משוא פנים או משוא פנים. באשר לבקשות המבקש לשלוח הודעה לצד שלישי ולתקן את כתב ההגנה, מציינת השופטת כי ניתן היה להיעתר אך אינה מוצאת נזק ראייתי שישפיע על תוצאת ההליך. השופט משבח את בית המשפט קמא על מינוי מומחה ורואה בהחלטותיו מנומקות היטב, במיוחד בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות. בסופו של דבר, הבקשה למתן רשות ערעור וביטול פסק הדין נדחית. המבקשים מצווים לשאת בהוצאות הבקשה, ויתרת הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט תוחזר למפקיד.