בג"צ 8666/99

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהגישה עמותה המבקשת לחזק את המודעות של הציבור הישראלי לקשר בין העם היהודי להר הבית. העותר ביקש מבית המשפט לאכוף את החוק בהר הבית, להפסיק את פעולות הבנייה הבלתי חוקיות שמבצע הווקף המוסלמי, להחזיר את האתר לקדמותו ולהעמיד לדין את האחראים להפרות. עבודות החפירה הבלתי חוקיות, שנועדו ליצור כניסה חדשה למסגד, הביאו לחשיפת קשתות עתיקות. בית המשפט העליון קבע כי הר הבית הוא אזור רגיש מבחינה משפטית, פוליטית ודתית, והפרות החוק בו כרוכות בשיקולים פוליטיים החורגים מתחום העקרונות המשפטיים. בית המשפט אינו בדרך כלל הגוף המתאים לאזן בין שיקולים אלה ולשאת באחריות לתוצאות. אף שיש לה סמכות לדון במקרים כאלה, היא מעדיפה להימנע מביקורת שיפוטית בעניינים בעלי אופי פוליטי מובהק, ולהותיר אותם בידי הממשלה או רשויות מוסמכות אחרות. בית המשפט הכיר בכך שעבודות החפירה בוצעו באופן בלתי חוקי ללא ההיתרים הנדרשים וללא פיקוח ארכיאולוגי. עם זאת, הוחלט כי על הדרג המדיני, לרבות ראש הממשלה, לשאת באחריות להחליט על התגובה הראויה. הרשויות המוסמכות כבר דנו בנושא ונקטו פעולות מסוימות, ובית המשפט לא ראה סיבה להתערב עוד, במיוחד בהתחשב בסיכונים הפוטנציאליים לשלום הציבור ולטובת הכלל. בפסק הדין הודגש כי על הרשות המבצעת מוטלת החובה לפעול באופן אקטיבי לפתרון מחלוקות ולמניעת הפרות נוספות בהר הבית. במקרה ספציפי זה, בית המשפט לא מצא עילה להתערב ולכן דחה את העתירה והותיר את הסמכות והאחריות בידי הרשות המבצעת. השופטת ביניש והשופטת חשין הסכימו עם חוות הדעת.