עת"מ 10285-02-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שהגישו העותרים נגד החלטות ועדת התכנון הארצית. העותרים טענו כי החלטת הוועדה בדבר תכנית איחוד וחלוקה למגרשים פרטיים וציבוריים אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות הקבועים בסעיף 122 לחוק התכנון והבניה, המסדיר את חלוקת המגרשים. עם זאת, בית המשפט מצא כי גופי התכנון פעלו בהתאם להוראות החוק, תוך שמירה על "עקרון הקרבה" ועקרון הצדק החלוקתי. רוב הבעלים הפרטיים קיבלו מגרשים בגבולות אחזקותיהם המקוריות, והקצאת חלקות בודדות מחוץ לגבולות אלה הייתה מוצדקת מסיבות תכנוניות, קרי יצירת מתחמים שהמדינה יכולה לפתח לטובת התשתיות הכלליות של השכונה. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר ההוראה לצרכי ציבור ומיקום השבילים בין המגרשים, וקבע כי מדובר בהחלטות תכנוניות סבירות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון, ובפרט של גוף התכנון העליון, אלא אם נפל פגם מהותי בהליך המנהלי או חוסר מקצועיות, שלא היה המקרה כאן. משכך, נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם שכר טרחה והוצאות משפט למשיבים ולאוצר המדינה.