ת"א 7286-05-11

תקציר

העותרת ביקשה סעד מן היושר בדמות צו מניעה זמני שימנע מהמשיב להיכנס, להחזיק או לבצע עבודות בחלקת מקרקעין. עם זאת, השופט מצא כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה לבקשה וקיבל את הטענות שהציג המשיב. השופט קבע כי לבית המשפט אין סמכות לדון בנושא, ויש להפנות את התביעה לבית המשפט המחוזי המוסמך. בנוסף, השופט מצא כי טענות העותר הן ניסיון לערער בעקיפין על צו החרמה, שלא היה בגדר סמכותו של בית המשפט. צו המניעה ניתן במעמד צד אחד, והשופטת ציינה שיהוי בהתנגדות העותרת לחזקה בקרקע. לא הוצגה כל ראיה לכך שהעותר התנגד באופן רשמי, ונראה היה כי פעולותיו של המשיב היו תחת סמכותם של צווים והיתרים נדרשים. יתר על כן, שוכנע השופט כי האינטרס הציבורי בהבטחת נגישות לתחבורה גובר על טענות העותר, מה גם שהן אינן נתמכות בראיות. לפיכך, בוטל צו המניעה הארעי שניתן במאי 2011, בתוקף מיום 24.7.2011, המאפשר למשיבה להחזיק במקרקעין הדרושים. החלטה זו מייתרת, לכאורה, את ההליך העיקרי. השופט התייחס גם לבקשת ביזיון בית המשפט בנוגע להפרות לכאורה של צו המניעה במעמד צד אחד וקבע כי המשיב לא פעל בחוסר תום לב. משכך, נדחתה הבקשה לביזיון בית המשפט, והעותרים חויבו להודיע בתוך שבעה ימים אם ברצונם להמשיך בתביעה העיקרית. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, ונקבע דיון נפרד להודעתה, ולדיון בעניינים הקשורים ליישומה.