עש"א 23129-05-10

תקציר

הערעור מערער על סירובם של 16 שיקים בחשבונו של המערער, בסך כולל של 325,000 ₪, בתקופה שמיום 28.3.2010 ועד ליום 28.4.2010, בשל מחסור בכספים. המערערת טוענת כי הבנק חויב לפרוע את השיקים אם משום שהייתה יתרה מספקת בחשבון ואם משום שהיה הסכם בין הצדדים המחייב את הבנק לעשות כן. בנוסף, טוענת המערערת כי הבנק פעל שלא כדין כאשר סירב לפרוע את תיק ניירות הערך על מנת שלא תחרוג ממסגרת האשראי של המערערת ביחס לביטחונות. הבנק הבהיר כי תיק ניירות הערך הבטיח את מסגרת האשראי עצמו, ובכל מקרה, טענת המערערת בדבר עודף ביטחונות אינה נכונה. עוד טוען הבנק כי שלח התראה למערערת בדבר שיקים קודמים שסורבו. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערער. נמצא כי כל השיקים שסורבו אכן סורבו כאשר בחשבון לא היה די כסף לכסות אותם, ולכן לא התקיימו תנאי הביטול לפי סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי. המערערת לא הצליחה להוכיח קיומו של הסכם, מפורש או משתמע, בין הצדדים המחייב את הבנק לכבד את השיקים. התנהלות הבנק בעבר בכך שהתיר חריגות מסוימות ממסגרת האשראי לא חייבה אותו לעשות כן בעתיד, מה גם שהבנק סירב לכבד חלק מהצ'קים בתקופה זו. גם סירובו של הבנק לפרוע את תיק ניירות הערך נמצא סביר, שכן התיק הבטיח את מסגרת האשראי עצמו, וממילא ביטחונותיה של המערערת לא היו עודפים. זאת ועוד, הבנק הביא ראיות לכך ששלח אזהרה למערערת בדבר סירוב שיקים קודמים. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערת לא עמדה באף אחת מהעילות המנויות בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי לביטול ההגבלה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות הבנק ושכר טרחת עורך דין.