ע"פ 9292/20

תקציר

הכרעת הדין דנה בניסיונם של המערערים לחזור בהם מהודאתם במשפט פלילי לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט משרטט את אמות המידה להתרת פסילה: פגם ברצון חופשי, אי ייצוג משפטי או רצון אמיתי לחשוף אמת עובדתית. בקשות המוגשות לאחר גזר הדין נשקלות בזהירות כדי למנוע ניצול טקטי. המערערים, שהיו מיוצגים ומסרו הודאות ממושכלות, טענו לאי ייצוג אך לא הצליחו לבסס עיוות דין בשל ייעוץ פסול. טענותיהם, לרבות הכחשות קודמות והצהרות בפני קציני המבחן, לא שכנעו את בית המשפט בחוסר כנות בהודאתם. אכזבתם של המערערים מגזר דינם נראתה כמניע לבקשתם, אך היא נעדרה תימוכין ראייתיים. השופט ד' מינץ הדגיש כי הנטל להוכיח נסיבות מיוחדות לפסילת הודאה הוא משמעותי, ודורש הוכחות מפורטות. לא טעויות פרוצדורליות ולא גילויים עובדתיים חדשים הצדיקו פסילה. בית המשפט אישר את גזר הדין, בהתאם לאמות המידה המשפטיות בעבירות הקשורות לנשק חם, והדגיש את חשיבות ההרתעה וביטחון הציבור. השופטים גרוסקופף ושטיין הסכימו ואישרו את ההחלטה לדחות את הערעור, והדגישו את אי עמידתם של המערערים בקריטריונים המחמירים לפסילה ואת נאותות עונשם.