ב"ל 60077-06-19

תקציר

הדיון נסוב סביב סיווגה של קצבת נכות לניכוי הכנסה לפי סעיף 202 לחוק הביטוח הלאומי. מסקנת בית המשפט היא כי יש לראות בקצבת הנכות הכנסה שאינה מעבודה או משלח יד לפי סעיף 202(ב)(3), ולא כהכנסה מעבודה או ממשלח יד לפי סעיף 202(ב)(2). מסקנה זו מבוססת על הגדרת הכנסה בחוק הביטוח הלאומי, המפנה לפקודת מס הכנסה להגדרת הכנסה מעבודה או ממשלח יד. על פי הפקודה, הכנסה מעבודה או ממשלח יד מוגבלת לשלושה מקורות הכנסה ספציפיים. פסיקה קודמת תומכת גם בסיווגה של קצבת הנכות כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, שאינה נחשבת הכנסה מעבודה או ממשלח יד. בנוסף, מהותה של קצבת הנכות היא קצבה ולא משכורת, ומעמדו של התובע בתקופה הרלוונטית לא היה שכיר או עצמאי. חוזר מס הכנסה 2015/03 תומך אף הוא במסקנה זו. בית המשפט מדגיש כי קצבת הנכות אינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד, ויש לבצע את הניכוי לפי סעיף 202(ב)(3), כפי שעשה הנתבע. טענות התובעת, המתמקדות בחובת תשלום דמי ביטוח, אינן נחשבות רלוונטיות, שכן קיימים סעיפים נפרדים המסדירים חובה זו לקצבת נכות. לבסוף, בפסק הדין אין צו להוצאות, ולכל אחד מהצדדים יש זכות ערעור בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.