ת"א 9276/09

תקציר

התובע, שטען כי נפגע בתאונת פגע וברח בשנת 2008, הגיש תביעה נגד קרנית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. קרנית ערערה על טענת התובע וטענה כי הוא לא היה מעורב בתאונת דרכים אלא פגע בעצמו בנפילה עצמית. לב המחלוקת היה התרחשותה של תאונת דרכים. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים לבחינת נזקי התובע. התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת התרחשות התאונה כמתואר. היו סתירות בין גרסאות התובע ועד הראייה שלו לגבי מיקום ועיתוי התאונה. עדותו של עד הראייה הייתה מתחמקת והכילה סתירות פנימיות, מה שהוביל את בית המשפט להתעלם ממנה. גם עדותו של התובע הייתה חסרת אמינות, עם סתירות לגבי היסטוריית העבודה שלו, תאונות קודמות ותיקים רפואיים. יתר על כן, עברו הפלילי של התובע, שכלל הרשעות במרמה ובזיוף, הטיל ספק נוסף באמינותו. דחיית התביעה הייתה מוצדקת בשל חוסר יכולתו של התובע להוכיח כי נפגע מרכב בלתי מזוהה, דרישה לפי חוק הפיצויים. בית המשפט פסק לקרנית הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בהתחשב בתשלום עבור המומחים שמונו.