עש"א 29938-09-20

תקציר

הערעור מתייחס לביטול סימן מסחר רשום בגין אי שימוש. המערערת טענה כי יש לבטל את סימן המסחר של המלון המשיב בשל אי שימוש בישראל. המלון המשיב הסתמך על השימוש בסימן המסחר שלו באמצעות אתרי אינטרנט של צדדים שלישיים המשווקים את שירותיו בחו"ל ובישראל. השאלה העומדת על הפרק היא האם שימוש בסימן מסחר באמצעות אתרי אינטרנט של צדדים שלישיים מהווה שימוש מספיק בישראל. בית המשפט קבע, כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת אי שימוש, שכן דו"ח החוקר והסקר שצורף לבקשתה אינם מספיקים. אף שגם המשיב לא הצטיין בהבאת ראיות, נטל ההוכחה נותר על המערער. בית המשפט ציין כי המערערת לא הציגה כל ראיה של ממש בדבר הקשר בין מלון המשיב לבין אתרי האינטרנט של צדדים שלישיים, ולא ניתן להעלות סוגיה זו רק בשלב הסיכום. בית המשפט הגיע למסקנה כי המקרה הנוכחי אינו מתאים לפיתוח שאלת השימוש בסימני מסחר באמצעות פלטפורמות מקוונות, שכן המערערת לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה. בנוסף, ציין בית המשפט כי השימוש בסימן מסחר באמצעות האינטרנט מציב אתגרים בשל אופיו הווירטואלי של המסחר המקוון, אך יש להשאיר סוגיה זו למקרה אחר בעל תשתית ראייתית מתאימה יותר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.