ע"א 4767/13

תקציר

בית המשפט בחן את טענות המערערת ובחן את ממצאיו של בית משפט קמא הנוגעים לפיצויים שנפסקו למשיב. ראשית, בית המשפט בחן את בסיס השכר של המשיב וציין כי חרף סוגיות הנוגעות לאמיתותם של תלושי השכר, במיוחד נוכח זיקתו של המשיב לעסק משפחתי בתחום המסעדנות, השכר צריך לשקף את השכר הממוצע במשק באותה עת, המוערך בכ-8,548 ₪ נטו. בית המשפט לא ראה צורך לתקן זאת, שכן המשיב, בהיותו צעיר וחדש בשוק העבודה, עשוי היה להתקדם ולהשתכר יותר מהשכר הממוצע במשק. באשר לריבית על נזקים לא ממוניים, תיקן בית המשפט את החלטת בית משפט קמא, וקבע כי ריבית של 8% הייתה ראויה לאחר שנת 1989 עקב שינויי חקיקה. בהתייחסו לחיסכון בעלויות אשפוז, קבע בית המשפט כי הוצאות שנחסכו בזמן שהמשיב היה מאושפז אינן מצדיקות ניכוי של 70%, שכן השהות לא הייתה קבועה אלא ממוקדת טיפול. בנושא הנכות התפקודית אישר בית המשפט את הערכת הנכות בשיעור 80%, תוך הכרה במורכבות ובחומרת מצבו של המשיב. פיצוי בגין ניידות נמצא ראוי למרות אומדן גבוה על ידי בית משפט קמא. בנושא תוחלת החיים, בית המשפט צידד בממצאי המשפט, שאימצו את עמדת המומחה לפיה הפחתה של 12-13 שנים היא סבירה, בהתבסס על מחקרים מודרניים וסקירות רפואיות. באשר לסיוע לצד שלישי, הסכים בית המשפט להגדיל את הסכום שנפסק ל-11,000 ₪ בחודש לכיסוי הוצאות שונות הקשורות להעסקת מטפלים. גם צורכי הדיור של המשיב נקבעו כפיצוי מדויק בסך של 450,000 ₪, למרות קריאתו לתוספת על בסיס דרישות מיקום. בית המשפט דחה שינוי המבוסס על ניכויי פיצויי ביטוח לאומי (מל"ל), תוך דבקות במדיניות שנקבעה. בית המשפט גם לא מצא עילה לפסיקת שכר טרחה נוסף בגין ניתוח בחו"ל, שכן חברת הביטוח כיסתה עלויות אלה לאחר התערבות בית המשפט. בסופו של דבר, בוצעו התאמות להפסדי שכר ועלויות סיוע בעבר בהתבסס על חישובי ריבית ומזונות מעודכנים, אך פסיקות נזק אחרות נותרו בעינן בהתאם להחלטת בית המשפט קמא.