ת"א 2781/99

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות נפרדות שהוגשו על ידי שני צדדים שונים אשר אוחדו מאוחר יותר. התובעים בתביעה הראשונה, ענני, חכרו חנות מכולת ממינהל מקרקעי ישראל (הנתבעת מס' 1) וטענו כי מעשי הנתבעים גרמו לכך שלא יכלו להפיק כל תועלת מזכויותיהם בחנות, ולמעשה רוקנו את רכושם מכל ערך כלכלי. לטענתם, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, הפרו התחייבויות חקוקות, הפרו את הסכם השכירות, ביצעו תרמית ונהגו ברשלנות. התביעה השנייה הוגשה על ידי המוכרים (נתבעים 5, 6 ו-7 בתביעה הראשונה) שהיו שאר השוכרים בנכס בו שכנה החנות. הם טענו כי דולינגר (הנתבעת מס' 3 בתביעה הראשונה) לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם עימם, דבר המהווה הפרה יסודית. פסק הדין מתייחס תחילה לטענות מקדמיות שהעלו הנתבעים הנוגעות לתקופת ההתיישנות והשיהוי המופרז בהגשת התביעה. לאחר מכן הוא עובר לדון לגופה של התביעה. נמצא כי אכן נגרמו לתובעים נזקים בשל חוסר היכולת להשתמש בחנות וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין מעשי הנתבעים. לאחר מכן, היא בוחנת את אחריותו של כל נאשם. נמצא כי מינהל מקרקעי ישראל נהג ברשלנות כלפי התובעים והפר את זכויות החכירה שלהם, הגם שעשה זאת שלא במתכוון. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נמצאת אחראית גם לכך שלא בדקה כראוי את בעלי הזכויות ולא מסרה להם הודעות כנדרש בחוק. נמצא כי דולינגר והמוכרים פעלו בחוסר תום לב ואחראים לנזיקין ולהפרת חוזה. גם יורשי המוכרים (נתבעים 5, 6 ו-7) נושאים באחריות מאחר שידעו על קיומו של בעל זכויות אחר אך לא דיווחו על כך. לאחר קביעת אחריותם של הנתבעים, דן פסק הדין בחלוקת הנזק. דולינגר והמוכרים אחראים לרוב הנזק (50% ו-30% בהתאמה) ואילו מינהל מקרקעי ישראל והוועדה המקומית אחראים לחלק קטן יותר (10% כל אחד). שיעור הנזק מוערך בכמיליון ₪, אשר על הנתבעים לפצות את התובעים באופן המפורט בפסק הדין. פסק הדין דוחה גם את התביעה השנייה, שהגישו המוכרים, נגד דולינגר ומורה על מחיקת הודעת צד ג' שנשלחה על ידי מינהל מקרקעי ישראל. לבסוף, הוא קובע את תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין לכל צד.