עמ"נ 413/07

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לארנונה, ובפרט ארנונה כללית, שגובה המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור מבעל נכס (המשיב). המשיב ערער לוועדת הערר של המועצה המקומית בטענה כי חלקים ממקום מגוריו נמדדו וחויבו באופן שגוי. תחילה פסקה ועדת הערר לטובת המשיב, פטרה אותו מתשלום מס עבור שטחים שגובהם מתחת ל-1.8 מטר וגבתה ממנו תעריף מופחת עבור אזורים מסוימים אחרים. המועצה המקומית (המערערת) ערערה על החלטה זו בבית המשפט, והשופט קבע כי ועדת הערר לא הצליחה לנמק את החלטתה והחזירה את התיק לדיון נוסף. בפסק דינה השני הסבירה ועדת הערר כי נעתרה לבקשת המשיב בשל הקלות מסוימות שביצע, הקושי לנצל שטחים בגובה נמוך ונוהגים בעיריות אחרות. המערער שב וערער לבית המשפט, בטענה כי ועדת הערר חרגה מסמכותה ולא פירשה נכון את החוק. השופטת הסכימה עם טענות המערער והדגישה כי תפקידה של ועדת הערר הוא לפרש וליישם את החוק וכי החלטתה מנוגדת לצו הארנונה הרלוונטי. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על חוסר היסודיות של הוועדה ברישום דיוניה והחלטותיה, שפגע בביקורת השיפוטית. בסופו של דבר קיבל השופט את הערר, ביטל את החלטת ועדת הערר וקבע כי על המשיב לשלם מיסים בגין כל השטחים הבנויים בתעריף המגורים הרגיל. כן חויב המשיב לפצות את המערערת בגין הוצאותיה המשפטיות.