תא"ק 42684-02-10

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות ההגנה שהגיש הנתבע מס' 3. התביעה, שהוגשה על ידי בנק, דורשת תשלום חוב בסך 3,260,698 ₪ של הנתבעת מס' 1 (החברה), אשר נוהל על ידי הבנק התובע. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 3 על בסיס ערבותה לחובות החברה. החברה ובעליה, הנתבע מס' 2, חדלי פירעון, דבר המביא לעיכוב ההליכים נגדם. הנתבעת מס' 3 ביקשה הגנה משני טעמים: ראשית, כי חתמה על הערבות בכפייה מהבנק, ושנית, כי הבנק גרם לקריסת החברה בכך שמשך מסגרות אשראי וסירב לכבד את שיקי החברה בשל טעות ברישום מניות החברה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות הנתבעת. לבנק הייתה זכות לבקש ביטחונות למתן אשראי וחתימה על ערבות, ולנתבעת, שהייתה מנהלת החשבונות של החברה ואשת הבעלים, היה אינטרס מובהק בטובת החברה. יתר על כן, טענת הכפייה אינה תקפה, שכן הנתבע יכול היה לסרב לחתום ולהמשיך לנהל את חשבון החברה בבנק אחר. הנתבע גם לא נתן כל ביטול של הערבות לפני הגשת התביעה, כנדרש בחוק. גם הטענה השנייה, שטענה לאשמת הבנק בקריסת החברה, נדחתה משום שהיא נעדרה פירוט והועלתה על הסף. הנתבעת לא פירטה נזקים כלשהם ולא העלתה טענת קיזוז. זאת ועוד, הטענה כי הבנק סירב למסור לנתבע את המידע הדרוש הועלתה לראשונה במהלך הסיכומים בעל פה ולא נשקלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי בקשת רשות להתגונן נדחתה, והבנק זכאי לפסק דין כמבוקש, כאשר הנתבע שילם הוצאות בסך 7,500 ₪.