דנ"א 1522/94

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת משפטית הנוגעת לבעלות על רכוש שיועד בתחילה כמתנה מאב לבנו, שמואל, שפעל שלא ביודעו לצוואתו המאוחרת של אביו שהוריש את הנכס הן לשמואל והן לאחותו רינה. בית המשפט דן בשאלה האם שמואל חויב להעביר מחצית מהנכס לרינה לאחר שהנכס נרשם על שמו בלבד לפני מות אביו. השופטת שטרסברג-כהן, בתמיכת השופטים לוין, בך וגולדברג, טענה כי זכותו הקניינית של שמואל נרכשה כדין מכוח סעיף 15 לחוק, המאפשר לראות שליחות כנמשכת למרות קיומה של צוואה שאינה ידועה למיופה הכוח. דעת הרוב סברה כי ביטול בעלותו של שמואל תחת פרשנות מרחיבה של חובת הנאמנות יפגע בהגנה המיועדת של סעיף 15 על זכויות אלה. השופט חשין חלק על כך, והציע כי חובת הנאמנות תחייב את שמואל לכבד את רצונו המיועד של אביו לאחר מותו, גם לאחר הרישום החוקי, שכן נאמנות חורגת מעבר לסיומה הפורמלי של השליחות. עם זאת, דעת הרוב סברה כי הדבר יערער נורמות משפטיות ואת ביטחונו של רישום הנכס, והעדיף את הוודאות של זכויותיו המשפטיות של שמואל על פני כוונת צוואה שלא יצאה לפועל ובאה לידי ביטוי בצוואה. בית המשפט הגיע למסקנה כי על שמואל לשמור על בעלות מלאה, כאשר דעתו של השופט חשין נותרה בדעת מיעוט.