בג"צ 297/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש אזרח ישראלי המתגורר בארה"ב נגד בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בבקשה לבטל את החלטות בית הדין בתביעת גירושין שהגישה נגדו אשתו, גם היא אזרחית ישראלית המתגוררת בארצות הברית. העותר טען כי לבית הדין הרבני לא הייתה סמכות לדון בתיק, שכן אשתו לא מילאה אחר דרישת "יהודים בישראל" לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, שכן היא לא נכחה פיזית בישראל בעת הגשת התביעה. דעת הרוב של בית המשפט העליון, בראשות השופט אשר, קבעה כי התנאי של "יהודים בישראל" בסעיף 1 מתייחס לנוכחותם בפועל של שני הצדדים במשפט גירושין ואינו מתקיים במקרה זה. לפיכך, לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת הגירושין. בית המשפט הדגיש את הצורך לפרש חוקים ככתבם, מבלי לעוות את הטקסט, וציין כי אין בלשון החוק כדי לרמז על הבחנה בין תובע לנתבע בכל הנוגע להימצאות בישראל. השופט לנדוי, בדעת מיעוט, טען כי התנאי של "יהודים בישראל" מתקיים גם כאשר האישה מיוצגת בבית המשפט על ידי עורך דין, ובכך מאפשר את נוכחותה "הקונסטרוקטיבית". הוא הדגיש את העוול שבדרישה לנוכחותו הפיזית של התובע תוך מתן אפשרות לנתבע להתדיין באמצעות מיופה כוח, ואת היעדר כל ערכאה אחרת שתוכל לכפות על הבעל לתת גט דתי לאשתו. פסק הדין לא הורה על הוצאות.