ע"פ 2507/11

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שהרשיע את המערער ברצח בכוונה תחילה, אישום המבוסס על הריגת מעסיקו לשעבר של המערער, נתי מנגמי. עיקר עניינו של הערעור מתמקד בבחינת קיומו של היסוד הנפשי של כוונה להרוג, שהוא מרכיב מכריע בעבירה. הרקע למקרה עניינו בסכסוך כספי בין המערערת לבין המנוח בנוגע לשכר שלא שולם בגין העסקתו הקצרה של המערער במשרד השליחויות של מנגמי. ביום האירוע יצא המערער, שעבד כמאבטח, להפסקה והגיע למשרד כשהוא חמוש בסכין. בין המערער לבין מנגמי התפתח עימות, שהסתיים בדקירתו הקטלנית של האחרון. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הסתמך בעיקר על עדותו של מוטי אדרי, עד שנכח במשרד בעת הדקירה. לדברי אדרי, המערער ניגש לשולחנו של מנגמי, התעלם מברכתו וניהל שיחה רגועה עם מנגמי. מנגמי נסוג לעבר הדלת בעוד המערער דוקר אותו שוב ושוב בסכין. בית המשפט מצא את גרסתו של אדרי אמינה ודחה את טענת ההגנה העצמית של המערער, בציינו כי היא אינה סבירה וחסרת אמינות. בית המשפט הגיע למסקנה כי למערער הייתה כוונה להרוג, פעל בהכנה ובהיעדר התגרות (קנטור), ומשכך התקיימו יסודות הרצח בכוונה תחילה. בערעורו טען המערער כי שגה בית המשפט בקבלו את גרסתו של אדרי וכי הראיות אינן תומכות במסקנה של כוונה להרוג. עם זאת, ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושקלה את טענות המערער, אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר והסכים כי מעשיו של המערער מצביעים על כוונה, הכנה והיעדר התגרות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי ההחלטה להרוג יכולה להתגבש באופן ספונטני בלהט הרגע. גם מחדלי החקירה הנטענים על ידי המערער נדחו, וצוין כי הם אינם מהווים ספק סביר. השופט רובינשטיין, שכתב את פסק הדין, הדגיש את אופיו הסובייקטיבי של היסוד הנפשי והכיר בקושי לברר את כוונותיו של אדם. עם זאת, בהתבסס על חומר הראיות, הגיע השופט למסקנה כי המערער קיבל את ההחלטה להרוג בליבו, בין אם לפני שהגיע למשרד ובין אם במהלך העימות. עוד הודגש בפסק הדין כי השימוש בנשק קטלני, מספרם, טיבם ומיקומם של פצעי הדקירה, והתנהלותו של המערער לאחר האירוע, הצביעו כולם על כוונה תחילה. עוד הבהירה השופטת כי מחדלי החקירה לא ערערו את ההגנה וכי התנהלותו של המערער אינה תומכת בממצא של הגנה עצמית או התגרות. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים הסכים עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי וקבע כי אין מקום לערעור, ובכך אישר את ההרשעה ברצח בכוונה תחילה.