ע"א 2105/02

תקציר

פסק הדין הוא לטובת המערערת, שתבעה את המשיבים בגין אי קיום שני חוזים, הסכם ספציפי והסכם קומבינציה. ההסכם הספציפי, שנחתם בין הצדדים, זיכה את המערערת בשתי דירות ספציפיות בעלות מפרט טכני מוגדר ושתי חניות, בבנייה עתידית של הבניין. הסכם הקומבינציה, שנחתם בין המשיבים לבין בעלי קרקע אחרים, התווה את תנאיו הכלליים של פרויקט הבנייה, לרבות חלוקת הדירות, ונוסף לו ההסכם הספציפי. המשיבים לא מסרו את הדירות כמובטח, ובית משפט קמא פסק תחילה לטובת המשיבים בטענה כי ההסכמים אינם ברורים וההסכם הספציפי אינו מחייב את המשיב היחיד, מר קאשי, שכן הוא לא חתם עליו באופן אישי. עם זאת, ערכאת הערעור הפכה את החלטת בית משפט קמא. בית המשפט מצא כי חתימתו האישית של מר קאשי אכן הייתה קיימת על ההסכם הספציפי, והיעדר חתימתו הפיזית לא היה משמעותי דיו כדי לבטל את ההסכם כולו, במיוחד בהתחשב בחוסר תום הלב של המשיבים ובהסתמכותה הסבירה של המערערת על המסמך החתום. עוד קבע בית המשפט כי ההסכמים ברורים דיים וכי היעדר הפירוט בנוגע לחלוקת הדירות בין בעלי הקרקע אינו מעכב את ביצוע החוזים. לפיכך, המשיבים הפרו את ההסכמים וחויבו לשלם למערערת 20,000 $ בנוסף לפיצוי המוסכם בסך 50,000$, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כן חויבו המשיבים בהוצאות שכר טרחת עורך דינו של המערער.