ע"א 12534-11-19

תקציר

בית המשפט קיבל את הערעור על תביעת לשון הרע ודחה את טענת התגובות. המשיב טען כי המערער השמיץ אותם במכתב. בית משפט קמא קבע כי המערערת, הן כחברה והן כבעליה, אכן השמיצה את המשיב. עם זאת, בא כוח המשיב הסכים לסלק את הבעלים מהערעור, כך שהערעור נגע לחברה בלבד. בית המשפט הניח כי מדובר בלשון הרע, אך התמקד בטענת המערער כי קיימות הגנות על פי החוק. ההגנה העיקרית טענה כי למערערת הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שעניינו פרסום תלונה בתום לב לרשות מוסמכת. בית המשפט בחן האם חשדו של המערער כלפי המשיב היה סביר ומצא כי הוא אינו מופרך, שכן היו טעמים מספיקים לתמוך בו. השופט פירט את הנסיבות התומכות בחשד זה והגיע למסקנה כי המערער פעל בתום לב, הגם שהחשד לא הוכח מאוחר יותר כנכון. מאחר שדי בתום לב זה להגנה ספציפית זו, לא הכריע בית המשפט בהגנות הנוספות שנטענו על ידי המערער. כמו כן פסק השופט למערער 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והורה על החזרת פיקדון הערבות.