ע"פ 7434/08

תקציר

הכרעת הדין דוחה את הערעור על הרשעתו וגזר דינו של המערער. הטיעון המרכזי שהציג המערער תקף את ממצאי העובדות והמהימנות שעליהם התבססה החלטת בית המשפט המחוזי – טענה קשה להעלאה בהתחשב בכך שערכאת ערעור תתערב בממצאי בית המשפט הפרוצדורלי רק במקרים חריגים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על בחינה מקיפה ומנומקת של חומר הראיות, קבע כי המערער אשם מעבר לספק סביר. ראיות מרכזיות כללו את עדותו של ויסאם, שהיה עד לאירוע כולו, לרבות זיהוי היורה, ושזיהויו של המערער נחשב אמין. זאת, לצד עדויות אביה של המתלוננת והמתלוננת עצמה, שאמנם אינן חד-משמעיות באופן אישי, אך תרמו להרשעה הכוללת כאשר נשקלו לצד ראיות אחרות. בית המשפט מצא כי עדותו של האב בדבר זיהוי בנו את המערער נתמכת בכך שצעק לעברו במהלך האירוע, וכן בתיאורו את השיחה עם אביו של המערער. גם תיאורו של המתלונן את האירועים, שכלל ראיית יורה רעול פנים ולאחר מכן מפגש עם המערער במהלך מרדף, תמך בהרשעה. זאת, במיוחד כאשר נשקלה עדותו של בן דודו של המתלונן, אשר הציב את המערער במקום בכך שהצהיר כי הוא לובש חולצה אדומה, דבר שהמערער עצמו אישר מאוחר יותר. בית המשפט לא מצא את הגנתו של המערער אמינה, וציין את מסירת גרסאותיו הסותרות לאירועים במשטרה ובפני בית המשפט, את הגנת האליבי הכושלת שלו – שאותה סתרו עדי ידיו שלו – ואת ניסיונו להטעות באמצעות שקר. עוד ציין בית המשפט כי טענתו של המערער בדבר זיהום משני בדבר שאריות ירי שנמצאו על ידיו אינה סבירה וכי אי אמיתותו הכוללת מהווה התנהגות מפלילה. השופט ש' ג'ובראן והשופט י' דנציגר הסכימו עם פסק הדין, שניתן על ידי השופט א' רובינשטיין.