תמ"ש 10681/98

תקציר

התובעים, אישה ובנה, תבעו את הנתבע, בן זוגה לשעבר הידוע בציבור, למזונות. התובע והנתבע חיו יחד מספר שנים והביאו לעולם ילד באמצעות הזרעה מלאכותית מתורם זר. התובעת טענה כי היה ביניהם הסכם מפורש כי הם יחיו יחד כבעל ואישה, וכי הנתבע יפרנס אותם. עוד טענה כי הנתבע, בכך שהשתתף בהליכי ההיריון והלידה והתנהג כאביה של הילדה, התחייב לשלם מזונות. הנתבע הכחיש את קיומו של הסכם כזה וסירב לשלם מזונות. בית המשפט קבע, כי חובת הנתבע לשלם מזונות לתובעים אינה חלה על הדין האישי או על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), שכן האחרון חל רק על זוגות נשואים. זאת ועוד, הסכמת הנתבעת להזרעה המלאכותית לא הטילה באופן אוטומטי חובת תשלום מזונות, מה גם שהתובעת לא מילאה את חלקה בהסכם המשתמע לביסוס יחסי הורה-ילד. בית המשפט מצא כי התחייבויות הצדדים שלובות ומותנות, כלומר יש לקיימן במקביל. מאחר שהתובעת סירבה לבסס כל קשר משפטי בין הנתבעת לבנה ולחנך את הילד בהתאם, לא נכנסה לתוקף חובת הנתבעת בתשלום מזונות. עם זאת, הנתבע חויב לפצות את התובע בגין מחצית מהוצאות הדיור ודמי משק לתקופה מסוימת, בהתאם להסכם מכללא ביניהם במהלך מגוריהם המשותפים.