בש"א 14446/04

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובע נגד מדינת ישראל, הנובעת מהחלטה שיפוטית של כבוד השופט ד"ר גרשון גרמן. מקורו של הסכסוך בתיק בבית המשפט לענייני משפחה בו היו מעורבים התובע, גרושתו וילדם הקטין. התובע טוען כי החלטת השופט לאפשר לגרושתו ולילדו לעזוב זמנית את הארץ הובילה לעזיבתם לצמיתות ולמצוקתו הכלכלית והנפשית שבאה בעקבותיה. המדינה טענה לדחיית התביעה על יסוד חסינות שיפוטית, וטענה כי מעשיו של השופט חסינים מפני השלכות משפטיות. בית המשפט הסכים לכך, תוך שהוא מצטט את סעיף 8 לפקודת הנזיקין, המעניק חסינות שיפוטית מוחלטת לשם הגנה על עצמאותה השיפוטית ועל תפקודה התקין של מערכת המשפט. יתר על כן, פסק הדין קובע כי לא ניתן להטיל על המדינה אחריות שילוחית למעשיו של השופט, שכן החסינות המוענקת לשופטים מגנה על המדינה מפני אחריות ישירה או שילוחית. החלטת השופטים, אף שהייתה שנויה במחלוקת, הייתה במסגרת תפקידם והתקבלה בתום לב, ללא כל כוונת זדון או רשלנית. הימנעותו של התובע מלערער על ההחלטה הראשונית והיעדר כל הפרה סטטוטורית מכבידים על טענתו. פסק הדין מדגיש את חשיבות החסינות והעצמאות השיפוטית, ומגיע למסקנה כי דחיית התביעה על הסף היא דרך הפעולה הראויה, למרות מצבו המצער של התובע.