עמל"ע 2083-04-11

תקציר

פסק דינו של בית הדין הארצי, שאישר את החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי בירושלים, מצא את המערער אשם בכל האישומים הקשורים לטיפול לקוי בכספי לקוח. הלקוח הפקיד בידי המערער כסף למטרה מסוימת, אשר המערער לא הצליח לבצעו, ולאחר מכן סירב להחזירו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי כלל פסילה לצמיתות, קנס של 25 אלף שקל ללקוח ותשלום של 20 אלף שקל ללשכת עורכי הדין. המערער נמנע פעמיים מלהתייצב בפני בית המשפט המחוזי, ובית הדין הארצי דחה את ערעורו, בנימוק של חוסר שיתוף פעולה וניסיונות התחמקות מההליך. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על ראיות מספיקות, לרבות עדותו של הלקוח, וכי ניתנו למערער הזדמנויות רבות לטעון את הגנתו. בנוסף, הדגיש בית הדין הארצי את חומרת מעשיו של המערער, המצדיקים את העונש החמור, וציין כי אף ששלילת העונש לצמיתות הייתה צעד דרסטי, היא הייתה מוצדקת במקרה זה בשל האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה. חרף הגעה לפשרה עם המתלונן, נדחה ערעורו של המערער, ופסק הדין המקורי נותר בעינו, למעט ויתור על תשלום הפיצויים ללקוח.