ת"צ 36735-11-15

תקציר

החלטת היועץ המשפטי לממשלה מתייחסת לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת 10 נגד המשיבה 13, מועצה דתית, להשבת כספים שנגבו ביתר בגין דמי טבילה. המבקשת טענה כי המשיב לא העניק פטור מדמי טבילה לכלות בשנה הראשונה לנישואיהן, כנדרש בחוק, ותבעה פיצוי בגין דמי הגבייה ביתר, המוערכים בכ-205,200 ₪. במהלך ההליך הגישה המשיבה הודעת סיום לפי חוק התובענות הייצוגיות, ובה הודתה בהפסקת גביית היתר. בית המשפט אישר את ההודעה והביא לסיום ההליכים. בהמשך לכך, הוטל על בית המשפט לקבוע את שכרה של המבקשת ואת שכר טרחת עורך דינה. בית המשפט שקל את היתרונות שהופקו מהתביעה, שהביאו להסדרת דמי הטבילה, מתן פטורים והבהרת הליכי גבייה, לטובת חברי הקבוצה והכלות לעתיד. כמו כן, היא הכירה בסיכונים ובעלויות שנטלו על עצמם המבקשת ובא כוחה בהגשת הבקשה. מבחינת ההכוונה הציבורית, התובענה הייצוגית שמרה על עקרון שלטון החוק וחייבה עמידה בהוראות החוק על ידי רשויות השלטון. עם זאת, בית המשפט ציין כי מאמציו של המבקש היו מוגבלים לבקשה בכתב ולבדיקות טלפוניות, וקיימת אפשרות שהבקשה לא עמדה בתנאי הסף. באיזון שיקולים אלה, פסק בית המשפט לבא כוחו של המבקש שכר טרחה בסך 6,500 ₪ (כולל מע"מ) וגמול למבקש בסך 1,000 ₪. ההחלטה הדגישה את היקפם המצומצם של ההליכים ואת חוסר הוודאות לגבי הצלחת הבקשה, וכתוצאה מכך פסק הדין היה נמוך יחסית. פסק דין זה משמש תזכורת לכך שתביעות ייצוגיות מוצלחות נגד רשויות יכולות להוביל לתגמולים כספיים, אך התוצאות עשויות להשתנות בהתאם לנסיבות הספציפיות.