ת"א 47004-07-10

תקציר

השופטת קובעת כי טענת התובעים בדבר תקופת ההתיישנות תקפה, שכן התובעים הגישו את התביעה בתוך פרק הזמן הנדרש של 25 שנה, החל מהרגע שנודע להם על התרמית בסוף שנות ה-90. עם זאת, התובעים לא הוכיחו את זכאותם לפתוח בהליכי הפשרה לאחר פרסום לוח הזכויות. השופטת בוחנת בהרחבה את הראיות שהוצגו ומוצאת כי התובעים לא הוכיחו את זכותם בשלוש החלקות המדוברות. כמו כן, לא נמצאו פגמים כלשהם בהליך הרישום הקשורים לחלקות אלה, כנדרש בסעיף 93 לפרק ההתיישבות. בנוסף, השופטת דוחה את טענות התובעים בדבר טעות, הטעיה או הונאה ברישום, וקובעת כי הן חסרות בסיס ומעורפלות. יתר על כן, השופט מגיע למסקנה כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר השמטה מקרית או זכויות לא רשומות. בסופו של דבר, השופט מורה על מחיקת תביעת התובעים ומטיל על התובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15,000 ₪. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים ותימסר להם על ידי המזכירות.