עת"מ 57632-09-20

תקציר

העותר הגיש תביעה בפני בית המשפט, בה ערער על זכייתו של המשיב בהליך מכרזי. בעתירה נטען כי המשיבה לא עמדה בתנאי הסף להשתתפות במכרז משום שאחד משני העובדים המקצועיים שהעסקתם מהווה תנאי מוקדם לרישום בסיווג הרלוונטי ברשם הקבלנים עזב את העסקתו של המשיב. העותרת טענה כי היה על ועדת המכרזים לפסול את הצעתה של המשיבה וכי הימנעותה מלעשות כן, כמו גם החלטתה שלא לבטל את הזכייה לאחר היוודע דבר עזיבתו של העובד, היו שניהם בלתי סבירים. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות העותר חסרות שחר. בית המשפט קבע, כי ועדת המכרזים הסתמכה באופן סביר על רישומה של המשיבה בפנקס הקבלנים בעת הגשת ההצעות, כנדרש על פי תנאי המכרז והתקנות החלות. הוועדה לא הייתה מחויבת לבדוק את נכונות הרישום או לקבוע האם היה מקום לבטל את רישומו של המשיב עקב עזיבתו של העובד. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הוועדה אינו לשמש כ"בלש" אלא לבחון האם התקיימו הדרישות, כאמור במכרז. מאחר שהמשיבה נרשמה בפנקס הקבלנים במועד המכריע, החלטת הוועדה שלא להתערב נמצאה סבירה, במיוחד נוכח הנוהל הלא ברור לביטול רישומים במקרים כאלה וחוסר הבהירות לגבי ההשלכות של אי החלפת עובד מקצועי באופן מיידי. יתר על כן, בית המשפט הבחין בין מקרה זה לבין תקדימים קודמים עליהם הסתמך העותר, שכן מקרים אלה עסקו במצבים בהם המציע לא היה רשום או הטעה את הוועדה. בית המשפט חזר על הכלל של ריסון שיפוטי בענייני מכרזים, וכתוצאה מכך העתירה נדחתה. העותר חויב לשלם הוצאות משפט מתונות למשיב.