סע"ש 2254-03-18

תקציר

התובע, לשעבר מנכ"ל החברה הנתבעת, תבע את הנתבע על כך שלא שילם את מלוא זכויותיו במהלך עבודתו. התובע טען כי פוטר, ואילו הנתבע טען כי התובע התפטר לאחר שנתפס במעילה ובגניבה. בית הדין מצא כי יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה הדדית, לאחר שהתובעת הביעה רצון לעזוב, וכי חתימת התובעת על כתב ויתור לא הייתה תחת לחץ אלא במסגרת הסדר חשבונות. השופטת קבעה כי התביעה לפיצויי פיטורים נדחית מאחר ששולמה לתובע על פי הסכם ולא בשל חובה חוקית. עם זאת, כתב הוויתור עליו חתם התובע אינו מונע ממנו לתבוע זכויות אחרות כגון הטבות פנסיוניות, הפרשי חופשה, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים ודמי הבראה. בית המשפט קבע כי שכרו הרגיל של התובע, שלא כלל רכיבים פיקטיביים, יעמוד על 9,000 שקל לחודש. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 858 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו מששת החודשים הראשונים לעבודתו, וכן 1,855 ₪ בגין דמי הבראה לשנת 2012. תביעות התובעת להפרשי חופשה, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה נדחו. השופט פסק גם נגד תביעת הנתבעת לקיזוז לעניין פיצויי הפיטורים. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,713 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים הנקובים של אי התשלום. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם.