עמ"ת 49743-01-15

תקציר

ערעורו של הנאשם על בקשת מעצר נדחה. השופט מצא ראיות לכאורה לכל שלושת האישומים המיוחסים לו: פריצה וגניבת שלושה טלפונים מבית המתלוננים, איומים שהושמעו כלפי המתלונן בשני מועדים שונים והפרת צו הגנה. לגבי האישום הראשון הסתמך השופט על דוקטרינת ההחזקה האחרונה, המניחה כי אדם שהחזיק בסחורה גנובה זמן קצר לאחר גניבתה גנב אותה או קיבל אותה ביודעו שהיא נגנבה. השופט שקל את הסברו של הנאשם כי רכש את הטלפון ממוכר מסתורי כחלק מעבודתו במכירת טלפונים יד שנייה, אך מצא את גרסתו לא עקבית ולא נתמכת בראיות כלשהן. עוד קבע השופט כי עברו הפלילי של הנאשם, שכלל הרשעות רבות בעבירות אלימות ורכוש, תומך באישום הראשון ובוודאי באישום השני והשלישי, שעניינם איומים והפרת צו הגנה. השופט הגיע למסקנה כי המעצר מוצדק בשל המסוכנות המצטברת שנשקפת מהנאשם, וכי מעצר בית בפיקוח הוריו של הנאשם – חלופה שהוצעה על ידי ההגנה – אינו מספק בהתחשב בחומרת הסכנה. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה בנוכחות שני הצדדים וניתנה ביום 29.1.2015.