פש"ר 1488/03

תקציר

הנושה בתיק פשיטת רגל לא הגישה תביעת חוב בתוך חלון הזמן הנדרש של חצי שנה, וביקשה ארכה בנימוק שהיא הנושה שיזמה את הליך פשיטת הרגל נגד החייב. כונס הנכסים הרשמי התנגד לבקשה. בית המשפט בחן את הפסיקה והתקדימים הנוגעים לסעיף 72(ב) לפקודת פשיטת הרגל, המאפשר הארכת זמן "מטעמים מיוחדים", ומצא כי אי ידיעה או טעות לא היו סיבה תקפה. בית המשפט גם דחה את הטענה כי עצם פתיחת הליך פשיטת הרגל צריכה להיחשב כתביעת חוב, והדגיש כי הדבר יהווה תקדים בעייתי וכי המחוקק לא התכוון לפטור כזה. בית המשפט הוסיף והדגיש את חשיבות העמידה בדרישות הפרוצדורליות בעת הגשת תביעות חוב, ודחה את הטענה כי אי הגשת התביעה היא פגם טכני גרידא. לבסוף, שקל בית המשפט את פוטנציאל הפגיעה במערערת, כמו גם את הפגיעה בחייב ובנושים אחרים אם תינתן ההארכה, ושקל זאת אל מול הוראות החוק המפורשות. בסופו של דבר נדחה הערעור, ובית המשפט הורה למערערת לכסות את הוצאות הכונס הרשמי, בסך 7,500 ₪.