עת"א 25262-10-13

תקציר

העותר, המרצה מאסר עולם בגין רצח משנת 1987, ביקש שחרור מוקדם ברישיון, דבר שנדחה על ידי ועדת השחרורים המיוחדת. הוועדה ביססה את החלטתה על מספר גורמים: מידע מודיעיני אודות מעורבותו של העותר בחובות מאסר, סמים והתנהגות אלימה, חומרת עבירותיו, עברו הפלילי והסיכון לשלום הציבור. העותר ערער וטען כי המועצה שגתה בהסתמכותה על המידע המודיעיני וכי לא נתנה משקל מספיק להתנהגותו החיובית, להתקדמותו הטיפולית ולתכנית רש"א. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת הדירקטוריון סבירה ותואמת את אמות המידה של המשפט המנהלי. נמצא כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי שחרורו לא יסכן את הציבור, במיוחד נוכח חומרת עבירותיו, הרשעותיו הנוספות במהלך המאסר והמידע השלילי המתמשך אודותיו. בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת המוקנה לוועדת השחרורים במקרים כאלה הוא מהותי, ואין להקל בו ראש. משכך, נדחתה העתירה לשחרור מוקדם, כאשר השופטים קבעו פה אחד כי החלטת הוועדה סבירה ונתונה לשיקול דעתה.