ת"א 54389-08-10

תקציר

התובע, הבעלים הרשום של מגרש למגורים בחיפה, תבע את העירייה להשבת היטלים ואגרות שונים שהוטלו במסגרת תנאי היתר הבנייה. התובע טען כי שכר טרחה זה נגבה שלא כדין וביקש פיצוי כספי. העירייה הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בטענה כי תקופת ההתיישנות חלפה. בית המשפט בחן את טיבן של הטענות ומצא כי כל הטענות שלא התייחסו להבדל בהיקף או בסוג הבנייה בין תוכנית הבנייה המקורית לבין הבנייה בפועל הפכו לפסולות על פי חוק. הטענות הנוגעות להבדלים אמפיריים לא התיישנו. העירייה לא הביאה ראיות המוכיחות כי חלה התיישנות על תביעות אלה, ולכן הן נותרו בתוקף. עוד קבעה השופטת כי טענות בעניין היטלי ביוב צריכות להיות מופנות לוועדת הערר לביוב, כקבוע בחוק, ולא להישמע בבית המשפט. לפיכך, טענות אלה נדחו על הסף. סיכומו של דבר, מרבית טענות התובע היו חסומות על פי חוק, למעט הטענה בדבר אשראי עקב טעות בחיוב עבור תחומי ההגינות. השופט עודד את הצדדים לנהל משא ומתן מחודש ולהגיע להסכמה, אחרת יתקיים דיון קדם משפט בדצמבר 2014. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ולא ניתנו צווים להוצאות.