ת"א 45359-05-11

תקציר

לעותרת, לוי, ולמשיב, קרסו, יחסי זכיינות מזה למעלה מ-40 שנה, לפיהם לוי היה המפיץ הבלעדי של רכבי רנו וניסאן של קרסו בירושלים. מערכת יחסים זו נשלטה על ידי שני חוזים, שהאחרון שבהם פג בדצמבר 2009. לאחר מכן המשיכו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם ללא חוזה כתוב. במרץ 2011 הודיעה קרסו ללוי כי בכוונתה לסיים את יחסי הזיכיון ביניהם, וקבעה את מועד הסיום לספטמבר 2011. לוי פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני שימנע מקרסו לסיים את הקשר. בית המשפט בחן את מעמדם המשפטי של היחסים בין הצדדים לאחר פקיעת החוזה הכתוב בדצמבר 2009 ומצא כי בהיעדר חוזה חדש, לכל צד הזכות לסיים את הקשר בכל עת. עם זאת, בית המשפט קבע כי קרסו היה צריך לתת ללוי הודעה מוקדמת על פיטורים. בית המשפט קבע כי תקופת הודעה מוקדמת סבירה, בנסיבות מקרה זה, היא חודש עבור כל שנה של החוזה הקודם, ולכן האריך את מועד הסיום שנקבע על ידי קרסו לספטמבר 2012. בית המשפט דחה את טענותיו של לוי בדבר קיומו של הסכם בעל פה לחוזה בלתי מוגבל בזמן, וקבע כי טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות ופוגעת בוודאות העסקית. בית המשפט התייחס גם לטענות נוספות שהעלו הצדדים, ובהן סוגיית האמון במערכת היחסים, הפרות מהותיות לכאורה של החוזה ושינוי הנסיבות. בית המשפט מצא כי סוגיות אלה אינן מתאימות להכרעה בהליכי ביניים ויש להשאירה למשפט העיקרי. הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, למעט הארכת תקופת ההודעה המוקדמת. לוי חויב לשלם לקרסו את שכר טרחתו והוצאותיו, שנקבעו על 50 אלף שקל, בהתחשב בהתנהלותה של לוי ובהצלחה החלקית של בקשתה.