סע"ש 17515-12-22

תקציר

התובעת, עובדת מאפייה, תבעה את מעסיקתה האחרונה, חברת רחמים גודיז בע"מ (הנתבעת מס' 2), בדרישה לקבל בחזרה שכר שלא שולם לה והטבות בגין עבודתה במאפייה בין השנים 2015-2019. התובעת טענה כי הנתבעת מס' 2 צריכה להיות אחראית לתשלומים שחבו מעסיקיה הקודמים לפי סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. הנתבעת מס' 2 טענה כי אין להטיל עליה אחריות לחובות המעבידים הקודמים וכי חל החריג שבסעיף 30(ב) לחוק הגנת השכר. עם זאת, השופטת פסקה לטובת התובעת, וקבעה כי הנתבעת מס' 2 לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות כי פרסמה הודעה על חילופי מעסיקים, וכי העברת פעילות המאפייה לא נבעה מפשיטת רגל או פירוק. לפיכך, הנתבעת מס' 2 הייתה אחראית לחובות המעסיקים הקודמים. השופטת בחנה כל אחת מתביעות התובע לפדיון חופשה שנתית, דמי חגים, דמי הבראה, הפקדות לפנסיה, גמול שעות נוספות וגמול בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי עבודה ותלושי שכר פגומים. הם מצאו כי חלק מהתביעות התיישנו בשל תקופת ההתיישנות, אך הורו לנתבעת מס' 2 לשלם לתובע 1,890 ₪ דמי הבראה, 10,586 ₪ כגמול בגין הפרשות מעביד לקופת ביטוח, 18,070.15 ₪ כגמול בגין עבודה בשעות נוספות ו-10,000 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה ובגין פגמים בתלושי השכר. השופטת לא פסקה הוצאות משפט לתובעת מאחר והיא יוצגה על ידי ארגון העובדים. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.