ע"א 58925-10-15

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומבטל את פסיקותיו הקודמות של בית המשפט בעניין פיצוי המשיב. השופטים קובעים כי למשיב, שהחזיק שלא כדין חלקת קרקע, אין זכות לדרוש מהמערער פיצוי בגין הפינוי. זאת, משום שהחזקתו של המשיב במקרקעין הייתה קצרה (15-16 שנים), ולא היו נסיבות חריגות שיכלו להצדיק הכרה ברישיון מכללא או פסיקת פיצויים בצדק. זאת ועוד, מבני המשיב, שנבנו ללא היתר ומיועדים להריסה, לא השביבו את הקרקע. עוד קבעו השופטים כי טענת ההפליה של המשיב – לפיה המערערת פיצתה תושב אחר שהחזיק שלא כדין, צוויג – לא הוכחה וכי המקרה של צווייג שונה עובדתית. המשיב, שלא שילם דמי שימוש כלשהם בקרקע, ניסה ליהנות מהמצב ולקבל פיצוי בגין השקעות שנעשו בחוסר תום לב. השופטים הדגישו כי מקרקעי ציבור מחייבים מענה הולם למניעת החזקה בלתי חוקית וכי אל לו לבית המשפט לסייע בהנצחת מצבים כאלה. הם הגיעו למסקנה כי בנסיבות העניין המשיב אינו זכאי לכל פיצוי, והערעור לפינוי הקרקע מתקבל. לבסוף, קבעו השופטים כי המערערת אינה נדרשת לספק למשיב דיור זמני לאחר ההפקעה, שכן החזקתו של המשיב הייתה בלתי חוקית ואינה מזכה אותם בזכויות חוקיות או שוויוניות כלשהן במקרקעין.