עב"ל 306/03

תקציר

בפסק דין זה ביקש המערער להכיר באוטם שריר הלב שלו כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. האירוע התרחש ב-5 במאי 2000, בעת שעבד בבית החולים תל השומר. תחילה דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעתו, ובית הדין האזורי, בראשות השופטת חגית שגיא, הסכים וקבע כי לא הוכח אירוע חריג בעבודה שיכול להיות קשור ישירות לאוטם. בית הדין ציין כי המערער היה נתון בלחץ מתמשך בשל אחריות בעבודה וסכסוך עם מעסיקו, אך מתח מתמשך זה לא נחשב לתאונת עבודה. המערער טען כי חווה עומס חריג וחמור ביום שקדם לפתיחת המחלקה בבית החולים, להבדיל אותו מהלחצים של הימים הקודמים. מהעדויות עלה כי הוא נותר בתפקיד בשל היעדרותו של הממונה עליו, מה שהדגיש את הדרישות והלחצים יוצאי הדופן של היום, שכביכול הגיעו לשיאם באותו יום. למרות פסיקות קודמות, נוכחותו של מתח מתמשך שימשה כגורם מקדים או תורם אפשרי ל"אירוע חריג", המצדיק חקירה נוספת. פסק הדין קבע כי ייתכן שקיים ספק בקיומו של אירוע חריג משמעותי דיו כדי לגרום לאוטם. הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שימנה יועץ רפואי שיעריך את הקשר הסיבתי בין הלחץ ב-4 במאי 2000 לבין האוטם שבא בעקבותיו. הרכב השופטים והנציגים הסכים עם החלטה זו.