ת"א 1970/08

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת המנוח כי תנאי למכירת אדמתו החקלאית היה מציאת מגורים לעובדים הזרים המועסקים במקרקעין אינה תקפה. בתזכיר החתום אין כל אזכור לתנאי זה, וסביר להניח שהיעדרו מהמסמך מעיד על כך שהוא מעולם לא היה חלק מההסכם. אין גם שחר לטענה כי המנוח לא היה כשיר נפשית להתקשר בחוזה, או כי עושק או הוליך שולל לחתום עליו. חוות הדעת הרפואית שהגיש המנוח לתמיכה בטענה זו נדחתה, והראיות מצביעות על כך שהבין את תוכן החוזה וחתם עליו ברצון. עם זאת, בית המשפט מקבל את טענת התובע כי מחיר הרכישה האמיתי היה 180,000$ ולא 60,000$ הנקובים בחוזה. מדובר בסכום שהוסכם על שני הצדדים, והושמט מהחוזה מטעמי מס וכספים. למרות שהתובעת ביקשה לבטל את החוזה, בית המשפט מוצא כי אין סיבה לעשות כן, מה גם שהתובעת הכירה בתוקפו של זיכרון הדברים של העסקה, והנתבעים הם מחליפי הרוכש המקורי המוזכר באותו מסמך. לפיכך דחה השופט את הבקשה לביטול העסקה, ובמקביל קבע כי השווי האמיתי של העסקה הוא 180,000 דולר. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.