עת"מ 8332/08

תקציר

העותר, שאביו קיבל רישיון לישיבת קבע בישראל, נרשם במרשם האוכלוסין הישראלי לאחר שנולד בירושלים בשנת 1979. עם זאת, היא גדלה בבית לחם והתגוררה בה עד 1999, אז חזרה לישראל. משרד הפנים החליט לשלול את רישיון ישיבת הקבע שלה בשנת 1999, בשל שהותה הממושכת מחוץ למדינה. העותרת ביקשה את השבת רישיון הישיבה שלה בשנת 2003, בקשה שנדחתה על ידי המשרד, תחילה משום שלא היה לה מרכז חיים בישראל, ומאוחר יותר, בשנת 2008, מסיבות ביטחוניות. העותרת ערערה על החלטה זו בטענה כי לא ניתקה את זיקתה לישראל וכי שלילת רישיון הישיבה שלה אינה חוקית. היא גם ביקשה לעיין במידע הביטחוני החסוי שהניע את החלטת המשרד, אך המדינה הוציאה תעודת סודיות, שבית המשפט לא יכול היה לעקוף אותה. בית המשפט מצא כי רישיון ישיבת הקבע של העותרת פקע על פי החוק, שכן היא שוהה מחוץ לישראל למעלה משבע שנים. יתר על כן, היה מוצדק שהמשרד יסרב להחזיר לה את רישיון הישיבה שלה מטעמים ביטחוניים המפורטים במידע הסודי. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרת לשלם את הוצאות המשרד.