מ"ת 48544-11-21

תקציר

במקרה הנדון, על בית המשפט מוטלת המשימה לקבוע האם קיימת חלופה בת קיימא למעצר המשיב עד לסיום משפטו בעבירת הסמים. הסנגור טען כי קיימות נסיבות חריגות שיכולות להצדיק בחינת אפשרות כזו, אך השופט נאסר אבו טהא קובע אחרת. פסק דינו של השופט אבו טהא מתבסס על פסקי דין קודמים, הקובעים תקדים לפיו הסכנה הנשקפת מעבירות סמים חמורות, לרבות גידול וסחר בסמים, גוברת פעמים רבות על האפשרות לחלופת מעצר. במיוחד בהתחשב בכך שהמקרה הנוכחי עוסק בכמות משמעותית של סמים (180 ק"ג) ובמעורבותו העמוקה של המשיב בגידולם בשני מקומות נפרדים, השופט מגיע למסקנה כי המעצר מוצדק. השופט מכיר בהיעדר עברו הפלילי של המשיב ובגילו הצעיר – גורמים שיש בהם כדי להקל לטובת חלופה – אך מדגיש כי אין בנסיבות אלה לבדן כדי להצדיק סטייה מהנורמה שנקבעה. זאת ועוד, השופטת מציינת כי התנהגותו של המשיב והמערך המשוכלל לגידול סמים מצביעים על מבצע מתוחכם, המציב את המשיב בתוך "מעגל העבריינים הראשון". השופט אבו טהא מתייחס גם לפער בפסיקת בית המשפט העליון בעניין זה, ומכיר בקושי שהוא מציב בפני שופטים בתחתית ההיררכיה. קיימת חלוקה ברורה בין 'הגישה האבחנתית', המייחדת עבירות הקשורות לקנאביס ומאפשרת מעצר בפיקוח אלקטרוני, לבין 'הגישה האחידה', המתייחסת לכל עבירות הסמים באופן אחיד ומעדיפה מעצר. למרות דחיפת הסנגור לראשון, השופט אבו טהא מצדד באחרון, ומצטט פסיקות של בית המשפט העליון מהעת האחרונה הדוחות את הגישה האבחנתית. לסיכום, בהיעדר נסיבות מיוחדות וחריגות, ונוכח תפקידו המרכזי של המשיב במבצע גידול סמים משמעותי, מורה השופט אבו טהא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. השופט גם מבטא את האתגרים שמציבות פסיקות שונות של בית המשפט העליון בנושא זה, תוך הדגשת הצורך בבהירות כדי למנוע עוול ואפליה בין נאשמים על בסיס השופט היושב בדין.