ת"א 42402-05-20

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטה בנוגע לבקשה לשמיעת עד בהיוועדות חזותית ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשה לשמיעת עד מחו"ל (מר אולף לנגה) בהיוועדות חזותית, ונוגעת למספר עקרונות וחידושים משפטיים מרכזיים בתחום סדר הדין האזרחי, בדגש על תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ("תקנות 2018"). **1. תכלית תקנה 72 לתקנות 2018 והרציונל מאחוריה:** * **חידוש מרכזי:** תקנות 2018, ובפרט תקנה 72, מבטאות מגמה מובהקת של הרחבת האפשרויות לקיים דיונים בהיוועדות חזותית. מגמה זו מוצדקת בשני אפיקים עיקריים: * **התפתחויות טכנולוגיות:** היכולת לקיים תקשורת ברורה ואיכותית מאפשרת גמישות רבה יותר בקיום הליכים משפטיים. * **חיסכון בעלויות:** הקלה על עדים ובעלי דין, במיוחד אלו הנמצאים בחו"ל, מפחיתה את הנטל הכספי והלוגיסטי של התייצבות פיזית. * **השפעת התקנות:** ההחלטה מדגישה כי תקנות 2018, אף שהוחלו גם על הליכים קודמים, מהוות את המסגרת החוקית המחייבת לדיון בבקשה זו. **2. תנאי ההיתר לשמיעת עד בהיוועדות חזותית (תקנה 72(א)):** ההחלטה מפרטת את התנאים שנקבעו בתקנה 72(א) ובוחנת את התקיימותם במקרה הנדון: * **תנאי ראשון (רישא): "תקשה עליו מאוד" (סעיף 72(א)(1)):** * **עיקר המחלוקת:** זהו לב המחלוקת בין הצדדים. הנתבעים טענו כי הגעת העד הישראלי לישראל תגרום לו "לבזבז יום עבודה אם לא יותר מכך, ועלות האירוח תהיה גבוהה מאד". * **פרשנות התקנה:** בית המשפט מציין כי הטיעון של הנתבעים אינו מתבסס על קשיים ביטחוניים, רפואיים או אחרים, אלא **על עלות ונוחות בלבד**. * **פסיקה קודמת ועדכנית:** * **מסס נ' משרד הבריאות (רע"א 7265/09):** פסיקה קודמת לתקנות 2018, שקבעה כי אי נוחות הכרוכה בצורך להעיד במדינה אחרת אינה סיבה מספקת. * **בע"מ 1416/22 פלונית נ' פלוני:** מדגישה את מגמת ההרחבה של היוועדות חזותית, אך גם מבהירה כי "דרך המלך" היא עדיין שמיעת העדים באולם בית המשפט. * **פרופ' רוזן-צבי:** סבור שתקנות 2018 אימצו את העמדה שעלות הבאת עד לבית המשפט **לא תהווה בדרך כלל סיבה מספקת** להתיר גביית עדות בהיוועדות חזותית. * **מסקנת בית המשפט:** טיעון המבוסס **אך ורק על עלות ונוחות** של עד זר, אף אם הוא בכיר, **אינו עומד בתנאי "תקשה עליו מאוד"** כפרשנותה המחמירה של הפסיקה והמלומדים. בית המשפט מבהיר כי נקודת המוצא שהגעת עד זר כרוכה בזמן ומשאבים גבוהים אינה מקיימת כשלעצמה הצדקה למתן עדות בהיוועדות חזותית. * **תנאי שני (סעיף 72(א)(2)): חיוניות העדות לשאלות השנויות במחלוקת:** * **השאלה:** האם העד, כראש חברה שסיפקה מימון, הוא עד חיוני? * **עמדת התובעים:** גם אם העד אכן עמד בראש חברה שסיפקה מימון, העובדה שהמימון לא הועבר הופכת את עניינו לבלתי רלוונטי להכרעה. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט נוקט בגישה **רחבה** בנוגע לתנאי זה. הוא קובע כי לנוכח מעורבות אפשרית של העד העולה מראיות אחרות, ולצורך הגנת הנתבעים, יש לקבוע שהתקיים תנאי זה, **מבלי להכריע בשלב זה ברלוונטיות העדות**. זוהי גישה פרגמטית המאפשרת את המשך ההליך תוך השארת שאלת המשקל שתיוחס לעדות לבחינה עתידית. * **תנאים נוספים (סעיפים 72(א)(3) ומעבר לכך):** * בית המשפט מציין כי בנוגע לתנאים נוספים, כגון הסכמת העד להעיד באופן זה, לא עלתה קושי. **3. שיקולים נוספים ו"החלטה הפוכה":** על אף שהמסקנה הראשונית של בית המשפט הייתה לדחות את הבקשה, הוא נוקט בגישה **גמישה ופרוצדורלית** תוך לקיחה בחשבון של מספר שיקולים נוספים: * **עדותו של צד שלישי:** אין מדובר בעדות של בעל הדין עצמו. * **עדות מטעם הנתבעים:** הקפדנות רבה יותר כלפי תובעים שפתחו בהליך. * **אינטרס התובעים:** רצונם להשלמת ראיות בהקדם, ותפיסתם כי לעדות אין חשיבות. * **השלכות אפשריות:** ההחלטה מפנה לפסיקה (רע"א 3772/24 ברזיו נ' דיין) לפיה אם צורת מתן העדות תפגע ביכולת בית המשפט להגיע לממצאים, הדבר ייזקף לחובת בעל הדין שביקש עדות זו. **הוראה מעשית:** * **היתר מותנה:** בית המשפט מתיר לבסוף את שמיעת עדותו של מר לנגה בהיוועדות חזותית **בדיון הקרוב**, בכפוף להתקיימות התקנים הטכניים (תקנה 72(ב)). * **סייג ביקורת:** בית המשפט שומר על זכותו לחזור בו מהחלטה זו ולצוות על עדות העד בבית המשפט עצמו, אם יסבור כי הדבר דרוש לאחר או במהלך מתן העדות. גישה זו מבטאת איזון בין הניסיון לקיים את ההליך ביעילות לבין שמירה על עקרונות של חקירה נגדית אפקטיבית והתרשמות ישירה של בית המשפט. * **עדותו של עו"ד וסטמן:** נקבעה בהסכמה לשעה מאוחרת יותר. **4. הערה לגבי מתורגמן:** ההחלטה מתקנת טעות סופר ומבהירה כי האחריות למתורגמן מוטלת על הגורם המבקש את העדות (הנתבעים). **סיכום:** ההחלטה מדגימה את האופן שבו בית המשפט מפרש ומיישם את תקנה 72 לתקנות 2018. היא מבטאת את הנטייה להרחיב את השימוש בהיוועדות חזותית, אך גם שומרת על עקרונות יסוד של הליך הוגן, לרבות חשיבות ההתרשמות הישירה של בית המשפט. ההחלטה מציגה איזון בין שיקולי יעילות וחיסכון, לבין הצורך להבטיח גביית ראיות מהימנה. ההתייחסות לטיעון המבוסס על "עלות ונוחות" בלבד כלא מספק, לצד גישה רחבה יותר לגבי חיוניות העדות, ממחישות את האופן המורכב שבו נבחנות בקשות מסוג זה. ההוראה הסופית, המאפשרת את העדות בהיוועדות חזותית אך משאירה פתח לשינוי, משקפת את הגמישות הדיונית הנחוצה בהתמודדות עם מקרים ייחודיים.