ת"פ 443/00

תקציר

בין הנאשם לקורבן היה סכסוך ארוך ומר, וביום 10.12.2000 היכה הנאשם את הקורבן מספר רב של פעמים באמצעות חפץ חד בחדר המדרגות של הבניין המשותף שלהם, וגרם לו לחבלות ראש קשות. הקורבן הצליחה לחזור לדירתה במצב מדמם, בעוד הנאשם הגיע לתחנת המשטרה כשהוא מתנהג בצורה חשודה. בעלה של המתלוננת שמע את צעקתה, ואחריה את קולו של הנאשם. הבעל, הבת ועובד מד"א מסרו עדויות סותרות, אך עדויותיהם, יחד עם הצהרת הקורבן (שנקבעה כבלתי קבילה), מצביעים על תקיפה ולא על תאונה. גם חוות הדעת הרפואיות של פרופ' היס וד"ר רוגב סתרו זו את זו, כאשר חוות הדעת של פרופ' היס נמצאה אמינה יותר ותואמת יותר את הפציעות ואת הזירה. הראיות הנסיבתיות, לרבות כתמי הדם שהובילו לדירתו של הנאשם ועדויותיו הסותרות, מצביעות על אשמתו. גרסתו של הנאשם לאירועים לא הייתה אמינה וסותרת ראיות פיזיות. התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם תקף את הקורבן בכוונה לגרום חבלה חמורה, ובכך הוא הורשע בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין.