מ"ח 10468/06

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה למשפט חוזר, תוך הדגשת האיזון בין חשיפת האמת לבין עקרון הסופיות המשפטית. לטענתה, לא מתקיימות העילות הנדרשות למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. העותר הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, דבר שהסיר את הצורך להעריך את חוות דעתו של בוחן התנועה ואת מהימנותו של עד ראייה. בית המשפט מציין כי העותר יכול היה להעלים הודאה, לנהל משפט ולהציג את טיעוניו, אך בחר להודות ולקבל עונש מקל. אפשרויות לחזור בהן מההודאה היו זמינות במהלך המשפט והערעור, אך לא נוצלו, מה שעורר שאלות. בית המשפט מדגיש כי הליכי משפט חוזר אינם תחליף לערעור (מ"ה 6223/04, מ"ה 5600/05). לגופו של עניין, עיתוי הבקשה לביטול ההודאה אינו מצדיק נסיבות חריגות המצדיקות פעולה כזו. בית המשפט מדגיש כי התרת פסילה לאחר גזר הדין צריכה להיות נדירה כדי להימנע מהסדרי טיעון מותנים המבוססים על חומרת העונש. טענות בדבר ייעוץ משפטי פסול יכולות להצדיק פסילה, אך ההמלצה שניתנה לעותר לא פגעה ברצונו החופשי. בית המשפט אינו מוצא ראיות להתנהגות בלתי הולמת של הסנגור, והעותר, למרות שניתנה לו אפשרות, לא חזר בו בזמן. בנוסף, "הראיות החדשות" שהובאו מתייחסות לעדות בהליך אזרחי, המוכר מאז יולי 2005, כאשר הבקשה למשפט חוזר הוגשה למעלה משנה לאחר מכן, תוך הפרה של תקנת 90 הימים להגשה. בית המשפט רואה בבקשה פוטנציאל פוגעני להשפיע על ההליך האזרחי, המוביל להטלת הוצאות על העותר. הבקשה נדחית.