ת"א 1357/01

תקציר

התובעת, הרשות, אחראית על תפעול וניהול שדות תעופה ומסופי גבול יבשתיים בישראל. הרשות רשאית להעניק זכויות פרסום באזורים מוגדרים בשדות תעופה. הנתבעת מס' 1, רג'יקום (Regicum), הינה חברה העוסקת בפרסום. עד אפריל 1998 העניקה הרשות זכויות פרסום לחברה אחרת, נור. באפריל 1998 התקשרה הרשות בהסכם הרשאה עם רג'יקום להעברת זכויות הפרסום שהוענקו לנור. על פי ההסכם, רג'יקום קיבלה אישור להעניק למפרסמים אפשרות לפרסם באזורים שהוקצו לה, ובתחומים נוספים בכפוף לאישור מראש של הרשות. בתמורה, היה על רגיקום לשלם לרשות דמי הסכמה, ששיטתם נקבעה בהסכם האישור. ההסכם היה בתוקף עד דצמבר 2000. הנתבע מס' 2 היה המנהל ובעל השליטה בחברת רג'יקום. גם הנתבעות 3 ו-4 הן חברות העוסקות בפרסום. הנתבעים שימשו כמנהלים וכבעלי שליטה בחברות אלו. הרשות טענה כי רג'יקום הפרה את הסכם ההרשאה בכך שלא שילמה את דמי ההסכמה. לטענת הרשות, היא ערכה ביקורות שהעלו כי רג'יקום לא העבירה את מלוא הסכומים המגיעים לה. לפיכך הגישה הרשות תביעה נגד רג'יקום בדרישה לפיצוי כספי בגין דמי הרשאה שלא שולמו. הרשות גם עתרה למתן חשבונות לכל תקופת ההרשאה. קודם לתביעת הרשות הגישה רג'יקום תביעה נגד הרשות, בטענה כי האחרונה הפרה את הסכם ההרשאה ודרשה פיצויים. תביעה זו נדחתה, ורגיקום החליפה את הטענות שהועלו בכתב תביעתה בטענות קיזוז להגנתה וביקשה לנכות סכומים אלה מכל סכום שנפסק לרשות. בית המשפט קבע כי רג'יקום אכן הפרה את הסכם האישור. בית המשפט קיבל את טענות הרשות בדבר אי הסרת השלטים לאחר תום ההסכמים הרלוונטיים, והורה לרגיקום לשלם לרשות את דמי ההרשאה בגין התקופות בהן לא הוסרו השלטים. בית המשפט קיבל גם את טענות הרשות בדבר אי דיווח של רג'יקום על חלק מהכנסותיה, והורה לרגיקום לשלם לרשות את דמי ההרשאה בגין הסכומים שלא דווחו. בית המשפט הורה לרגיקום לשלם לרשות את דמי ההרשאה המינימליים עבור הרבעון האחרון של שנת 2000, ולהגיש דוחות עבור שני הרבעונים האחרונים של אותה שנה, שמהם יחושבו דמי ההרשאה. בית המשפט נעתר לבקשת הרשות למתן חשבונות, והורה לרגיקום לאפשר לרשות לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים המבהירים את הכנסותיה של רגיקום מפעילותה על פי הסכם ההרשאה. בית המשפט דחה את טענות הרשות בנוגע לפרשנות הסכם ההרשאה, וקבע כי חילוקי הדעות בין הצדדים נבעו ממחלוקות פרשניות לגיטימיות. בית המשפט דחה גם את טענות הרשות בנוגע לחברות הקשורות, וקבע כי הרשות אישרה את העסקאות מראש או בדיעבד, ולכן מנועה מלהתנגד להן. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין מקום להטיל אחריות אישית על הנתבעת מס' 2, או על הנתבעים 3 ו-4. בית המשפט דחה גם את טענות הקיזוז של רג'יקום, וקבע כי מעשיה או מחדליה של הרשות לא סיכלו צווי פרסום, וכי רג'יקום לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה לכאורה. הרשות חויבה לשלם לרגיקום 2,740 שקל נכון למועד הגשת תביעת הרשות, בגין נזקים שנגרמו עקב סגירת שדה התעופה שדה דב. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות בשלב הראשון של הדיון.